בניהו על שבת קטז.

"חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה", אֵלּוּ שִׁבְעָה סִפְרֵי תּוֹרָה. נראה לי בס"ד, הטעם שרצה השי"ת שתהיה התורה שבעה ספרים, ללמדנו שישתדל האדם ללמוד ההלכה של התורה ששה פנים בדרך הפשט, כנגד ששה ימי החול, וכן אחד בדרך הסוד כנגד יום שבת. וכמו שנאמר רבינו מהרח"ו ז"ל על רבינו האר"י זלה"ה בשער רוח הקודש, שהיה דרכו תמיד ללמוד ההלכה שבעה פנים, ששה בדרך פשט שהוא כנגד ששה ימי החול, ואחד בדרך הסוד כנגד יום שבת קודש עיין שם. גם עוד רצה השי"ת לרמוז לנו במספר השבעה שעשה בתורה, שנזכור ונאמין תמיד בהשגתינו בתורה, שאין השגתינו בה מכוחינו, אלא השי"ת הוא הנותן לנו כח לעשות חיל בתורה, ולכן נקראת התורה 'חָכְמָה' שהוא 'כֹּחַ מה' והיינו 'מה' רומזים לשמו יתברך, כי שם הוי"ה במילוי אלפי"ן עולה מה [יו"ד ה"א וא"ו ה"א =45] והנה נודע כי מספר השבעה במספר הקדמיי כזה אבג"ד הו"ז עולה כ"ח [כלומר א+ב+ג+ ... ז = 28] והיינו שנביט בכח הניתן לנו מאתו יתברך לעשות חיל. וגם נרמז במספר 'כֹּחַ' שכל מה שכתוב בתורה להדיא הוא בסוג כֹּחַ, והאדם יטרח בעסק התורה, להוציא הדברים מִן הַכֹּחַ אֶל הַפּוֹעֵל.

וְהֵיכָן מְקוֹמָהּ? אָמַר רַב אַשִׁי: בִּדְגָלִים. נראה לי בס"ד, הטעם שעשה הסימן באות נו"ן ולא באות אחר, וגם שעשאה הפוכה. והיינו כי מתחלת פרשת במדבר עד סוף פרשת הדגלים יש ט"ו פרשיות פתוחות, דהסתומות אינם במנין זה כיון דסתומות הם. ולפי זה פרשה זו ראויה להכתב אחר פרשת דגלים, ותהיה פרשה ט"ז. וידוע דאות נ' כפופה בכ"ב אותיות התורה היא אות ט"ז, כזה: אבג"ד הוז"ח ט"י כ' ך' ל' מ' ם' הרי הם ט"ו אותיות, נמצא אות נו"ן כפופה היא אות ט"ז באלפא ביתא, ולכן עשה סימן באות נו"ן לפרשה זו שצריכה להיות פרשה ט"ז. ועשה את הנו"ן הפוכה שפניה לפרשה הקודמת, לרמוז שהיא ראויה להיות בפרשיות הקודמים לה שבספר במדבר, ולא בפרשיות הבאים אחריה.

וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר "וְאַחַר הַדֶּלֶת וְהַמְּזוּזָה שַׂמְתְּ זִכְרוֹנֵךְ". נראה לי בס"ד, הכונה סָּרוּ מתורת ה' שנותנת חיים ורפואה ללומדיה. כמו שנאמר 'כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא' (משלי ד, כא), והלכו אחרי תורתם השקרנית שנותנת מכה וחוח ללומדיה. ואחר אותיות דֶּלֶת יש מַכָּה , כי אחר תי"ו יש כמנפ"ץ, ונמצא אחר תי"ו יש כ"ף. ואחר מְּזוּזָה יש אותיות זָן חוֹחַ כי היא זנה את לומדיה בחוחים וקוצים. ומה שאמר 'קִנְאָה וְאֵיבָה וְתַחֲרוּת' כי תורת אמת היא נקראת 'אוריין תליתאי' שהיא משולשת בשלשה קדושות, מצד המחשבה והדבור והמעשה, אך תורתן של צדוקים משולשת בשלשה רעות, שהם קִנְאָה מצד המחשבה, וְאֵיבָה מצד הדיבור, וְתַחֲרוּת מצד המעשה. ועליהם אמר דוד 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ הֳ' אֶשְׂנָא' (תהלים קלט, כא) והכונה כי ישראל בדבקם בתורת ה' נקראים בשם 'כַּלָּה נָאֶה וַחֲסוּדָה' והיינו כי נ"ו [כַּלָּה עם הכולל=56] שהוא חלק הגבורה ממתקים אותם ועושים אותם אותיות 'נָאֶה' וגם נקראים בתורת 'חֲסוּדָה' כי התורה כתיב בה ' אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן' (משלי ה, יט) שמעלה חֵן על לומדיה (כתובות עז:) והצדוקים שמושכים את ישראל מתורת אמת לתורת השקר, מניחים אות ש' דשקר בתוך אותיות 'נָאֶה' ויהיה צירוף 'שִׂנְאָה' שמטילים שנאה בין ישראל לאבינו שבשמים, ולכן כנגד זה אמר דוד המלך עליו השלום 'הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ הֳ' אֶשְׂנָא', בעבור צירוף השנאה הנזכר שעושים, וסיים 'תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים'. תַּכְלִית רוצה לומר סוף. והנה סוף אותיות 'שִׂנְאָה' יש אותיות 'תָּבוּס' שהוא ענין מאיסה, כמו ' נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה תָּבוּס נֹפֶת' (משלי כז, ז) כלומר אֶשְׂנָאֵם בגדר שיהיו מאוסים בעיני.