בניהו על ראש השנה יב.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אוֹתוֹ הַיּוֹם שִׁבְעָה־עָשָׂר בְּמַרְחֶשְׁוָן הָיָה, יוֹם שֶׁמַּזַּל כִּימָה עוֹלֶה בַּיּוֹם, וּמַעְיָנוֹת מִתְגַּבְּרִים וּמִתּוֹךְ שֶׁשִּׁנּוּ מַעֲשֵׁיהֶן, שִׁנָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהֶן מַעֲשֵׁה בְּרֵאשִׁית, וְהֶעֱלָה מַזַּל כִּימָה בַּיּוֹם וְנָטַל שְׁנֵי כּוֹכָבִים, וְהֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם . קשא לרבי אליעזר דסבירא ליה היה זה בחשוון שמנהגו תמיד לעלות מזל כימה ביום איך אומר דנעשה חידוש שלא כמנהגו של עולם שהעלהו ביום והלא זה טבעו ומנהגו שעולה ביום? ונראה לי בס"ד אף על פי דבחשוון מַּזַּל כִּימָה עוֹלֶה בַּיּוֹם אין מנהגו לעלות אלא בסוף היום כמו שכתב רש"י ז"ל, והקב"ה שינה מנהגו והעלהו בתחלת היום יען כי המבול לא בא בסוף היום אלא בתחלתו דהיה בעצומו של יום, דהא ילפינן דהיה המבול ביום מדכתיב (בראשית ז, יג) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וכו' וידוע נח לא נכנס אלא עד שראה המבול יורד וכמו שנאמר רז"ל (מדרש רבה ל, יג) וידוע כל היכא דכתיב 'בְּעֶצֶם הַיּוֹם' היינו רוצה לומר בעצומו של יום שהוא התחלת, וכמו שנאמר רז"ל על פי (בראשית יז, כו) 'בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ' דזריזין מקדימין למצות שנימול בהתחלת היום (פסחים ד. יומא כח:) . ברם הא קשיא דבגמרא מקשי לרבי אליעזר מאי שינה וקשא והלא ודאי שינה דכימה דרכו לעלות בסוף היום והעלהו בהתחלת היום? ונראה לי בס"ד דאין הכי נמי מצד זה שינה, אך רבי אליעזר נקיט דשינה בתרתי חדא במזל כימה וחדא גבי מעינות נמצא דאמר שינה בתרתי בעליית מזל כימה וגם מצד המעיינות דעל תרווייהו קאמר 'מִתּוֹךְ שֶׁשִּׁנּוּ מַעֲשֵׁיהֶן, שִׁנָּה עֲלֵיהֶן מַעֲשֵׁה בְּרֵאשִׁית' ולכן פריך בשלמא לרבי יהושע עשה שינוי בתרווייהו דמזל כימה דרכו להיות שוקע ביום ולעת עתה עלה ביום, והמעיינות דרכם להיות מתמעטין ועתה נתגברו ועלו אלא לרבי אליעזר מאי שינה במעיינות דהא בלאו הכי הם מתגברים בחשוון? ומשני כדרב חסדא דאמר שהיו המעיינות מעלין מים רותחין וזה הפך מנהגם כי באייר שהמעיינות מתמעטין הוא מחמת חום של ימי הקיץ המייבשן בעת שנובעין מן התהום אבל בחשוון שהוא ימות הגשמים אין שולט בהם חום למעטן כשיוצאין ונובעין מן התהום והרי זה נמי חשיב שינוי סדרי בראשית.