בניהו על ראש השנה יא.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם. בְּנִיסָן נוֹלְדוּ אָבוֹת וְכוּ'. בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע חלק ב' הבאתי דברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות שכתב דלא פליגי שהם מדברים בענין העולמות הרוחניים, דרבי אליעזר מדבר בחצוניות העולמות ורבי יהושע מדבר בפנימיות, ומה שאמר אחרי זה תַּנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם? שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית א, יא) 'וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא' שמביא ראיה לדבריו מפסוק המדבר בבריאת עולם הזה היינו כל אחד מביא אסמכתא בעלמא לדבריו ואין זו ראיה ממש, ושאר דברים דשקיל וטרי תלמודא בדבריהם כאלו הם פליגי זה בזה אין זה אלא דרך פלפול להגדיל תורה ויאדיר, דמפלפלין כפי הפשט הנראה מדבריהם, כך כתבתי שם בס"ד. ועתה אני אומר מה שאמר תַּנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּתִשְׁרֵי נִבְרָא הָעוֹלָם? וכו' רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם? וכו' גם זה תלמודא קאמר לה לפי הנראה מפשט דבריהם משמע דרבי אליעזר יש לו להביא ראיה לדבריו כך, ורבי יהושע יש לו להביא ראיה כך אבל הם עצמם לא זכרו ראיות אלו בדבריהם. וגדולה מזאת מצינו בגמרא דחולין בדין נותן טעם בר נותן טעם (חולין קיא:) דאמר תלמודא רב אמר אסור ושמאל אמר מותר, ומסיק תלמודא האי דרב לאו בפירושא אתמר אלא מכללא אתמר דהוה מעשה בקערה של סם ואמר רב על הסם יהיב טעמא כולי האי והשומע הכריח בדעת רב מדבריו אלו על דין טעם בר נותן טעם דסבירא ליה אסור, וכן הכא קאמר תלמודא לפי פשט דבריהם נראה דרבי אליעזר מביא ראיה מהאי קרא ורבי יהושע מביא ראיה מהאי קרא. והנה שם בסה"ק הנזכר הבאתי דברי גורי האר"י ז"ל הם המקובלים שהשוו דברי רבי אליעזר ורבי יהושע באופן אחר והוא דההריון היה בתשרי, ולכן אומרים הַיּוֹם ' הֲרַת ' עוֹלָם והלידה בניסן, אך שם כתבתי דבריהם בקיצור וכאן אביא דבריהם כמו שהן ובתוספת נופך והוא כמו שיש לאדם בחינת עיבור ובחינת לידה, כן יש לעולם בחינת עיבור ובחינת לידה, והוא כי תחלה נברא העולם הזה בכח שאין נראה הגשמיות שלו למראה עינים, ורק אם יבא אחד לאחוז בו מרגיש קצת שאוחז ותופס איזה דבר בידו כאדם שמרגיש ברוח החזק בעת שמנשב עליו, אך אינו רואהו בעיניו, וזה היה בתשרי ואחר כך בניסן נקדש ונתגשם שנראית למראה עינים הארץ ומלואה, וזה הוא בחינת הלידה. והנה כשהאדם עודנו בבטן אמו אם יאמר אחד על אמו יש לה ולד בעולם הוא אומר אמת דהא 'כריסה בין שיניה' ואם יאחוז בבטנה ירגיש שיש בתוכה ולד, ואם יבא אחד ויאמר עדיין לא יש לזאת ולד בעולם, גם זה מדבר אמת מפני שעדיין הולד לא נראה למראה עינים כי אם מציאותו עתה היא בכח דוקא ולא בפועל, ולכן רבי אליעזר דחשיב לבריאת העולם בתשרי בריאה דבר אמת, ורבי יהושע דחשיב רק לבחינת הלידה שהיה בניסן בריאה גם כן הוא דבר אמת. ועתה אל תחשוב שרבינו האר"י ז"ל והמקובלים הנזכר לעיל פליגי, אלא בודאי גם רבינו האר"י ז"ל יודה דדבריהם של המקובלים הנזכר לעיל הם נכונים, ורק ידוע דכל מאמרי רז"ל יש להם בהם כונה על הסוד ויש להם כונה על הנגלה, ורבינו האר"י ז"ל לא ביאר לנו אלא הכונה שיש להם בסוד המאמר הזה שאמר רבי אליעזר מדבר בחיצוניות העולמות ורבי יהושע בפנימיות, גם יודה שיש להם כונה אחרת בדבריהם והיא בדרך הפשט, והוא כמו שאמרו המקובלים הנזכר לעיל דשניהם מדברים בעולם התחתון, ואחד מדבר על עת העיבור שהיה בתשרי, ואחד מדבר על עת הלידה וכאמור שהיה בניסן. והשתא לפי דברי המקובלים ז"ל שפרשו פשט דבריהם מדברים בעולם הזה התחתון, לכך רבי אליעזר מביא ראיה לדבריו שהיה בריאה של עיבור לעולם הזה בתשרי ורבי יהושע מביא ראיה לדבריו שהיה בריאה לעולם הזה בלידה בניסן, והא דשקיל וטרי תלמודא הוא לפלפולא להגדיל תורה ויאדיר.

"אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא". מקשים למאי אצטריך למייתי האי קרא לסיועי קרא ד'הַיּוֹם' (דברים לא, ב) ? ובסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע תרצתי בס"ד בזה עיין שם. ועתה נראה לי בס"ד דקשיא ליה איך אומר 'הַיּוֹם מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי' והוא עודנו חי, כי כיון דעודנו חי נמצא לא מלאו עדיין ימיו ואיך אומר מָלְאוּ דהוה ליה למימר יְמַלְּאוּ? לכן הביא פסוק (שמות כג, כו) 'אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא' לומר קצבת הימים יהיו מלאים עד סוף היום כולו דאין היום נחשב מלא אלא עד סופו ולא אמרינן בזה מקצת היום ככולו, ולכן כיון שנפטר משה רבינו ע"ה ביום שבת בשעת מנחה כי לכן אומרים צִדְקָתְךָ במנחה וכנזכר בזוהר הקדוש, נמצא לא השלים את היום ההוא כולו, והכתוב אומר 'אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא' שיהיה היום מלא והיינו עד סופו ממש! על כן מוכרח לומר דאותו היום שנפטר בו משה רבינו ע"ה אינו נחשב עם מספר ימים הקצובים כיון דאינו יום שלם, ולהכי מוכרח לומר הכי קאמר להו ביום השבת 'הַיּוֹם' מָלְאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי רוצה לומר כבר מלאו מאתמול, כי היום הזה יפטר באמצעו דאינו נחשב בכלל קצבת הימים שלו אלא הוא יתר על הקצוב כיון דאינו יום שלם.