בניהו על פסחים ח

מִפְּנֵי מָה אֵין חַמֵּי טְבֶרְיָא בִּירוּשָׁלַיִם? כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהוּ עוֹלֵי רְגָלִים אוֹמְרִים: אִלְמָלֵי לֹא עָלִינוּ אֶלָּא לִרְחֹץ בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא, דַּיֵּנוּ, וְנִמְצֵאת עֲלִיָּה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. שמעתי מקשים מכאן משמע דלא נזדמן בירושלים מעין שמימיו חמין בחמי טבריה, וקשא דלקמן (דף מא:) אמר רב חסדא פסח שבשלו בחמי טבריה חייב דעבר אקרא דמצריך בפסח צלי ולא בישול, וזה בישול הוי, ואיך יש מציאות לדין זה בעולם, דאם בירושלים אין חמין כחמי טבריה, ואם יבשלו בחמי טבריה ממש אי אפשר דרחוק מירושלים הרבה והפסח נשחט בארבעה עשר? ואמרתי אין זו קושיא דאפשר להביא חמי טבריה לירושלים ברגע על ידי שד, או יוליך השד בשר הפסח לטבריה ברגע ויצלאו אותו שם בני אדם, וכמו שנאמר בעירובין (עירובין מג.) בהנך ישב שמעתתא דאתמר בצפרא בשבתא קמיה דרב חסדא בסורא, ובהדי פניא דשבתא קמי דרבא בפומבדיתא, ומסיק בגמרא דילמא יוסף שידא אמרינהו עיין שם. אי נמי על ידי שם שעשו בקפיצת הדרך ברגע אחד מירושלים לטבריה, וכמו שמצינו ברבינו מהרח"ו ז"ל שהלך מירושלים לדמשק בקפיצת הדרך ברגע, כשבקש ממנו אותי השר לפתוח מי גיחון, וכנזכר בשם הגדולים. ועוד נראה לי דאין התחלה לקושיא זו, דרב חסדא דינא קא משמע לן אי הוה בירושלים מים חמין כחמי טבריה, כי באמת שלמה המלך ע"ה היה יכול לעשות כזאת, וכמו שאמרו במדרש (תנחומא קדושים י') יודע היה שלמה חוט זה הולך לכוש והיה זורע בו פלפלין, חוט זה הולך להודו והיה זורע בו זנגביל שנאמר ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו עיין שם, ואם כן היה יכול שלמה המלך ע"ה לעשות חמין בירושלים כחמי טבריה, שהיה חופר במקום אחד שחוט שלו נמשך עד חמי טבריה והיו המים שבאותה חפירה חמין כחמי טבריה ממש אלא דלא עביד הכי משום עולי רגלים, ואפשר להיות לעתיד כן בירושלים ולא יחושו לדבר זה דאכשור דרי ולא יאמרו כזאת, על כן הדין זה דרב חסדא בבישול הפסח ניתן להאמר.