בניהו על פסחים כה

דְּמַאי חָזִית, דְּדָמָא דִּידָךְ סוּמָק טְפֵי. מקשים מהא דאתמר בגמרא (ירושלמי מסכת תרומות, סוף פרק ח, דף מז.) באומרים לשנים או לשלשה ויותר תנו לנו אדם פלוני ונהרגנו ואם לאו נהרוג את כולכם יהרגו כולן ואל ימסרו להם אותו אדם, והתם לא שייך האי טענה 'דְּמַאי חָזִית' דודאי דמא דרבים סומק מדמא דיחיד? ונראה לי דהתם אומרים מאי חזית לכל חד וחד בפני עצמו, דאם ירצה למסור אותו אדם בשביל הצלת עצמו אמרינן ליה מַאי חָזִית, דְּדָמָא דִּידָךְ סוּמָק טְפֵי? ואם ירצה למסרו כדי להציל את הרבים אמרינן ליה מי שם אותך גואל הדם שלהם? ומי הכניסך בדבר זה להציל את אלו בדמו של זה?