בניהו על פסחים קיג:

שְׁלֹשָׁה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבָן; מִי שֶׁאֵינוֹ כּוֹעֵס. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר, וּמִי שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיד עַל מִדּוֹתָיו. נראה לי בס"ד ידוע דכל הכועס מגביר כוחו של ס"מ כמו שאמרו רז"ל (שבת קה:) ' כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה ' שנאמר (תהלים פא, י) 'לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר' וידוע מה שאמר מא"א ז"ל כי ס"מ נקרא אֶפְעֶה [כך נקרא בימינו סוג של נחש ארסי] , ולפי זה שפיר אמרו כָּל הַכּוֹעֵס מגביר כוחו של ס"מ, כי 'כּוֹעֵס' גימטריא קנ"ו כמנין 'אֶפְעֶה' [156] , ולכן הַכּוֹעֵס תקנתו לעשות לו פיוס תכף, שאם נתפייס תכף ומיד בטל הכעס וממילא יתבטל כוחו של ס"מ, ולכן תמצא 'פִּיּוּס' עולה קנ"ו כמנין 'אֶפְעֶה' שהפיוס מבטל כוחו של אֶפְעֶה! וידוע שיש צרופים בשם הוי"ה וכל צירוף הוא מספר ב' פעמים 'אַהֲבָה' [אַהֲבָה 13×2=26] ואם כן י"ב צרופים הם כ"ד פעמים אַהֲבָה [אַהֲבָה 13×24=312] , אך אמרו רז"ל (עירובין יח:) 'דיו לעולם שישתמש בחצי השם' נמצא עתה יש י"ב פעמים אהבה שהם חצי הכ"ד. והנה י"ב פעמים אַהֲבָה עולה קנ"ו [אַהֲבָה 13×12=156] . ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (דברים לב, יא) 'כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף' רוצה לומר כְּנֶשֶׁר שהוא רחמני יָעִיר 'קִנּוֹ' אורות של י"ב פעמים 'אַהֲבָה' עַל גּוֹזָלָיו אלו ישראל יְרַחֵף, כי י"ב פ' 'אַהֲבָה' כנגד י"ב שבטי ישראל! ולכן מי שאינו כועס דאינו מגביר כוחו של 'אֶפְעֶה' הוא ס"מ שמספרו קנ"ו, אז כוחו גדול להמשיך קנ"ו אורות שהם י"ב פעמים 'אַהֲבָה' מן קנ"ו צרופים של שם הוי"ה, ולכן מי שאינו כועס אז מדה כנגד מדה, הקב"ה אוהב אותו כי הוא כוחו גדול להמשיך אורות י"ב פעמים 'אַהֲבָה' מן י"ב צרופים של שם הוי"ה. וכן מִי שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר והיינו ששותה שכר שמביאו לקלות ראש ועבירה, שזה נקרא מִשְׁתַּכֵּר דהיינו 'מת שכר' שהשכר גרם לו להיות נקרא עליו שם מת, שעליו נאמר (משלי לא, ו) 'תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד' דאם אינו משתכר אינו נקרא 'אוֹבֵד' [13] שהוא מספר י"ג, לכן זוכה ל'אַהֲבָה' שהוא מספר י"ג שיאהב אותו הקב"ה. וכן מִי שֶׁאֵינוֹ מַעֲמִיד עַל מִדּוֹתָיו אין לו דאגה, דכל מה שיזלזלו בו אינו נחשב בעיניו זלזול ואינו דואג ומצטער בלבו כלל, וכמו שפירש באה"י על פסוק (תהלים טו, ד) 'נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס' ואז כיון שאין לו 'דַּאֲגָהּ' [13] שמספרה י"ג זוכה ל'אַהֲבָה' שמספרה י"ג שיאהב אותו הקב"ה.

שִׁשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּסוּס. נראה לי בס"ד דקא משמע לן לענין דינא במקח וממכר, שאם האדם קנה סוס מחבירו והתנה עמו שיהיה נקי מכל מום וגרעון, הנה אם נמצאו בו דברים אלו אין זה מום אלא חשיבות הן בסוס, כי כך הוא טבעו ומזגו של סוס בכל הני ששה דברים.