בניהו על פסחים קיג.

פְּשׁוֹט נְבֵילְתָּא בְּשׁוּקָא וְטוֹל אַגְרָא. נראה לי בס"ד העון נקרא נבלה וממנו נעשה בגד טמא לנפש, ויש שהוא אין לו חטא משלו כדי לתקנו על ידי תשובה מאהבה לעשותו טהור, אלא יש לו בגד טמא מעון שעשו אחרים ולא הוכיחן דאז גם הוא ילבש בגד טמא זה, כמו שאמרו (משנה שבת ה, ד) 'פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה יוֹצְאָה בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ' ותנא (שבת נה.) לא שלו היתה אלא של שכינתו היתה והואיל ולא מיחה בה נקראת על שמו, נמצא האדם ילבש בגד טמא מעון של אחרים שלא הוכיחן, וזה אי אפשר לתקן הבגד הזה להפכו לטוהר אלא אפשר שיפשיט הבגד הזה מעליו על ידי שיוכח אותם. וידוע דעולם הזה נמשל לשוק ונקרא שוק דכתיב (קהלת יב, ה) 'וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסֹּפְדִים' וכמו שכתב הרב עוללות אפרים. וזהו שאמר פְּשׁוֹט נְבֵילְתָּא בְּשׁוּקָא בעולם הזה תפשוט בגד הטמא הנעשה מעון אחרים על ידי שתוכיח אותם, ובזה תְּקַבֵּל אַגְרָא גם כן מן השמים, וְלָא תֵּימָא : וְכִי כַּהֲנָא רָבָא אֲנָא דכתיב ביה (מלאכי ב, ו) 'וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָו‍ֹן' דחייב לטהר אחרים, או גַּבְרָא רָבָא אֲנָא שהוא גדול הדור אשר מחוייב בכך, ועוד אם אוכיח איכא זִילָא בִּי מִלְּתָא , שיזלזלו בו וילעגו עליו לומר 'מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ חָכָם וְשׁוֹפֵט עָלֵינוּ' כי כל אדם מישראל חייב להוכיח את חברו עד הכאה עד קללה ותחשב לו לצדקה. ובזה פרשתי בס"ד, (ויקרא יט, יז) 'הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא' תיבת עָלָיו חלקנה לשתים וקרי בה 'על יו' זו היד שיש בה י"ו פרקים, שאם לא תוכיח הרי אתה נושא על ידך את החטא, ואם הוכחת השלכת את החטא מעל ידיך.

קַבָּא מֵאַרְעָא וְלָא כּוּרָא מֵאִיגְרָא. נראה לי בס"ד ידוע שעולם הזה מכונה בשם חֹשֶׁךְ ובשם לַיְלָה, ועולם הבא מכונה בשם אוֹר ובשם יוֹם, וכמו שאמרו על פסוק (בראשית א, ה) 'וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה' ובעולם הבא שמכונה בשם אוֹר כולם עשירים ואין שם עני, אך בעולם הזה המכונה בשם חֹשֶׁךְ יש עשירות ויש עניות בר מינן, ואין דגן ומזון עולם הזה נאכל בהשוואה אלא העשיר נזון במדה גדושה ומרובה, והעני ניזון במדה קטנה ושיעור קטן. ואמרתי רמז נכון כי עולם הזה נקרא בשם חֹשֶׁךְ ומספר חֹשֶׁךְ הוא מספר כּוּר ומספר קַב [קַב 102+ כּוּר 226= חֹשֶׁךְ 328] , כי הכור הוא מדה גדולה והקב מדה קטנה, רמז יש אדם נזון במדה גדולה והוא העשיר, ויש נזון במדה קטנה והוא העני, ואלו הכור והקב הם שני גדרים אחד למעלה ואחד למטה, דהכור הוא גדר המרובה של העשיר והקב הוא גדר הקטן של העני, אך עולם הבא מכונה בשם אוֹר שהוא מספר גֶּדֶר [207] דאין שם ב' גדרים אחד עליון ואחד קטן אלא גדר אחד שוה לכל, ולפי זה כור וקב הם שני שיעורים, ושני מידות של מזון עולם הזה אחד של עשיר ואחד של עני שהם כור וקב. ובא ללמדנו מוסר, טוב שהאדם יסתפק בשיעור המועט להשיגו בקרוב דהיינו בעירו ומקומו ולא ירדוף אחר שיעור המרובה להשיגו ממקום רחוק, שיצטרך לילך למדינת הים וכיוצא כדי להרויח מזון שלו בשיעור הרב, ולמקומו של אדם מכנהו בשם אַרְעָא שהיא קרובה לאדם, ולמקום רחוק שהוא בעיר רחוקה מכנהו בשם אִיגְרָא שהוא רחוק מן האדם, וצריך לו טורח הרבה עד שיעלה שם, ולזה אמר קַבָּא מֵאַרְעָא , רוצה לומר תסתפק בשיעור הקב הרמוז בכינוי עולם הזה כאשר תשיג אותו במקומך בלא טורח יותר טוב משיעור הַכּוּר אשר תטרח עליו להשיגו ממקום רחוק המכונה בשם אִיגְרָא שהוא גבוה ורחוק ממך. ועט"ר הרב מור אבי זלה"ה בספרו הבהיר מדרש אליהו פירש, שאין אדם יכול להמשיך אורות השפע מלמעלה אלא אם כן יקדים להעלות אורות קב חרובין מהמלכות שמכונית בשם ארץ בסוד מ"ן [מיין נוקבין] וזהו שנאמר קַבָּא מֵאַרְעָא רוצה לומר תתחיל להעלות אורות ק"ב מֵאַרְעָא היא המלכות ולא תעשה להפך שתתחיל למשוך כּוּרָא מֵאִיגְרָא רוצה לומר אור השפע מלמעלה כי לא תוכל לעשות מלמעלה אלא אם כן תתחיל להעלות מלמטה עד כאן דבריו ודפח"ח [ודברי פי חכם חן . ואמרתי לפי דבריו זלה"ה לכך קרי לשפע הנמשך מלמעלה בשם כּוּרָא שהוא אותיות אוֹר כ ' כי כ"ף הוא כתר כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בכונת יַכִּירוּ בָּנֶיךָ וְיֵדְעוּ כִּי מֵאִתְּךָ מְנוּחָתָם, שצריך לכוין מאת כתר מנוחתם, והשפע העליון השלם ישתלשל מן הכתר. ובני ידידי כה"ר יעקב נר"ו פירש, טוב להיות האדם מתפרנס מיגיע כפו אפילו להיות עובד אדמה, שמגנה את העובד אותה ושכרה מועט, ולא ירדוף להיות לו שררה שיתפרנס בה בריוח שיטול בה פרס הרבה. ועוד פירש על דרך שאמרו במדרש (ויקרא רבה ג, ה) דאמרו לאגריפס המלך שני עופות שהקריב אותו העני קדמו לאלף עולות שהקרבת אתה בו ביום כי לפי ערכו קרבנו חשוב יותר ממך. עוד פירש על פי מה שאמר התנא במשנה דאבות (משנה אבות ד, יז) 'יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הַעוֹלָם הַבָּא' עד כאן דבריו נר"ו.