בניהו על פסחים קיח.

הוֹדוּ לְמִי שֶׁגּוֹבֶה חוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם בְּטוֹבָתוֹ. פירוש אינו גובה מגוף האדם או מנפשו אלא גובה מן הממון שהוא שלו יתברך דכתיב (חגי ב, ח) 'לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב נְאֻם הֳ' צְבָאוֹת' ונמצא הקב"ה גובה משלו ולא משל האדם! והחסד הזה שעושה הקב"ה עם האדם לגבות החוב מן הטוב שביד האדם שהוא שלו יתברך רמוז באותיות הַחוֹב עצמו, כי כל תיבה יש לה מספר אחד יתר שהוא הכולל שלה, ואם תוסיף מספר האחד הזה על אות ח' של חוב תהיה ט' ואז תיבת חוֹב תהיה טוֹב , רמז שהקב"ה גובה החוב שלו מן הטוב שהוא שלו יתברך. והנה ידוע שהקב"ה מדותיו מדה כנגד מדה, על כן החסד הזה שפורע החוב מן הטוב ולא מגוף האדם, לא יעשה השי"ת כן אלא עם אדם שעושה טוב עם הבריות, אז הקב"ה ייטיב חסדו עמו לעשות לו טובה זו מדה כנגד מדה אבל אדם שאינו עושה טוב עם הבריות לא יעשה עמו טובה זו הרמוזה בתוספת אחד על אותיות חוֹב, שהוא שיגבה הַחוֹב מן הַטוֹב, ובזה יובן בס"ד (תהלים נג, ד) 'אֵין עֹשֵׂה טוֹב' עם הבריות, אז 'אֵין גַּם אֶחָד' להוסיף על חוֹב לעשותו טוֹב המורה על חסד זה.

קְרִי בֵּיהּ: "לֹא תִשָּׂא", וּקְרִי בֵּיהּ: "לֹא תַשִּׂיא". נראה העיקר הוא כפירוש מהרש"א ז"ל בגמרא דמכות (מכות סג.) שפירש 'תשיא' אינו לשון נושא כפיו, אלא לשון קבלה כי תרגום תִשָּׂא 'תְקַבֵּל' (שמות כג, א) ואם כן לא שמעינן מהאי קרא אלא רק על המקבל לשון הרע, ולכן דרש קְרִי בֵּיהּ 'לֹא תַשִּׂיא' כדי למדרש על הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן־הָרָע, ועל הַמֵּעִיד עֵדוּת־שֶׁקֶר הגורם שיקבלו אחרים ממנו לשון הרע ועדות שקר עיין שם.

"תְּחִיַּת הַמֵּתִים" דִּכְתִיב: "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים". פירוש השם שהוא לפני אותיות שם הוי " ה ב"ה הוא שם כוזו [39] , וידוע בשם זה נפתחים הקברות בתחיית המתים והוא מספר 'טל' דכתיב (ישעיה כו, יט) כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וזהו שנאמר לִפְנֵי הֳ' דייקא!

וְ'חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ' דִּכְתִיב: 'לֹא לָנוּ הֳ' לֹא לָנוּ' וְגוֹ', וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ שִׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת. פירוש במצרים היו צריכין לישב ת"ל שנה בקושי השעבוד למתק חמשה שמות אֱלֹקִים דכל שם עולה מספר 'לָנוּ' [אֱלֹקִים 86×5=430] , ועשה עמהם חסד ולא היה להם קושי השעבוד אלא פ"ו שנה כמנין 'לָנוּ' [86] שהוא מספר שם אחד של אֱלֹקִים, והשאר הונח מיתוקם ל' שִׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת ' שבהם יהיה חֶבְלוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ , שבזה נמתקים שמות אֱלֹקִים שהוא מספר 'לָנוּ', ועל זה אמרו לֹא לָנוּ הֳ ', דיתמתק שם אֱלֹקִים שהוא עולה לָנוּ על ידי שם אֵל שהוא בחסד דכתיב (תהלים נב, ג) 'חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם' וגם על ידי שם הוי"ה. וזהו שנאמר (תהלים קיח, כז) ' אֵל הֳ' וַיָּאֶר לָנוּ' דהיינו שם אֵל ושם הֳ' יאירו בשם אֱלֹקִים שהוא גימטריא לָנוּ, ולכן אמרו (תהלים קטו, א) לֹא לָנוּ הֳ ', ופסוק זה אמרו חֲנַנְיָה ששמו מורה על 'חנינה' שהוא סוד המיתוק שיתמתק שם אֱלֹקִים, וַעֲזַרְיָה שהוא 'עזר יה' אמר כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן ' כָּבוֹד ' [32] ל"ב נתיבות חכמה בהתלבשות בינה, וחו"ב [חכמה ובינה] הוא סוד י"ה.