בניהו על מגילה ו:

אִם רָאִיתָ רָשָׁע שֶׁהַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לוֹ אַל תִּתְגָּרֶה בּוֹ. נראה דקרי לעושר בשם 'שָּׁעָה' דאיתא בגמרא (שבת קנו.) מזל שעה גורם ולא מזל יום גורם. אי נמי קרי לעושר בשם 'שָּׁעָה' דאיתא בספר בית דוד (דף קל"ו עמוד ד') בשם התוספתא דברכות, השעה כ"ד עונות והעונה כ"ד עתים נמצאת השעה תקע"ו עתים עיין שם. ולפי זה שפיר מכנה העושר בשם שעה כי השעה היא תקע"ו עתים כמנין 'עוֹשֵׁר' [576] .

אָמַר עוּלָא: 'אִיטַלְיָא שֶׁל יָוָן' זֶה כְּרַךְ גָּדוֹל שֶׁל רוֹמִי. בתלמוד הנדפס ליכא לשון זה ונראה לי בס"ד דאין מאמר זה מדבר על דירה התחתונה שבארץ ממש אלא מדבר דרך רמז על כחם בקליפה שלהם, ומספר תלת מאה פרסה אורך על תלת מאה פרסה רוחב רומז על אותיות שקר שהוא דרגא בסיטרא אחרא ומספר ש' של אומרך הוא רמז על אות ש' של שקר ומספר ש' של רוחב רומז על אותיות קר דשקר שהם גימטריא ש', וישראל נצולין מהם בכח שני שי"ן של תפילין של ראש, ושס " ה שווקים כמנין ימות החמה שהם היו 'אף וחמה' לעולם וישראל ניצולין מהם בזכות שס"ה סמני הקטורת ושס"ה לאוין וקטן שבהם ט " ז מיל על ט " ז מיל כמנין ו"י פרקין של יד עשו ששלט בה דכתיב (בראשית כז, כב) 'וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו', ועל זה אומרים במוסף 'מפני היד שנשתלחה במקדשך' ושלט בשתי ידיו ימין ושמאל דכתיב 'וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו' תרתי ולכן הם ט"ז על ט"ז וישראל ניצולין מהם בכח שם אבג"י ד'אָנָּא בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ' שעולה ט"ז ובכח שם חב"ו שעולה ט"ז. ומה שאמר צדו אחד ים וצדו אחד הרים וגבעות וכו' רמז שישראל ניצולין בזכות התורה שיש בה ד' חלקים שהם פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד] רמונים מן ד' צדדין של הקליפה, והיינו צדו אחד ים דחלק הסוד קראו 'ים' וצדו הרים וגבעות רמז לחלק הדרש וצדו אחד ברזל רמז לחלק הרמז וצדו אחד חלסית ומצולה רמז לחלק הפשט הענין מצד הרביעי. והנה בערוך גריס 'חולסית ומצולה' וזו הגרסא עיקר ולא כדגרסי 'מצודה' ומצינו בגמרא דבתרא (בבא בתרא סז.) מכר לו חולסית ומצולה החזיק במצולה לא קנה חולסית, ופירש רשב"ם חולסית קרקע שעפרה חול שמוציאין ממנו זכוכית ומצולה קרקע שמוציאין ממנה זהב וכסף, וכן פירש בערוך ערך עלס, אך בגמרא דערכין (ערכין לב.) תניא חולסית ומצולה, פירש רש"י חולסית ליטול ממנה אבנים מצולה ליטול משם חול, עיין שם.