בניהו על מגילה ז.

וְכִי זוּ בִּלְבַד אָמַר? וְהַלֹּא כְּבָר נֶאֱמָר 'וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף'. פירוש דרבי שמעון בן מנסיא אמר קהלת חכמתו של שלמה ולא נאמרה ברוח הקודש כדי שתהיה נחשבת כשאר כתובים וטענו עליו והלא כבר נאמר 'וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל' ואם קהלת מחכמתו למה לא כתב גם שלשת אלפים משל שהם מחכמתו? ואם תאמר כתב מקצת מה שאמר מחכמתו ולא כתב כל מה שאמר מחכמתו, תא שמע (משלי ל, ו) 'אַל תּוֹסְףְּ עַל דְּבָרָיו' דהוא עצמו אמר במשלי (משלי ל, ה) 'אִמְרַת אֱלוֹ¬קַּ צְרוּפָה' אלו ספרי כתובים האמורים ברוח הקודש ואתה בן אדם אל תוסף מחכמתך עליהם, ומאחר שהוא עומד ומזהיר בכך איך הוא הוסיף מחכמתו על הכתובים אלא ודאי קהלת אינה מחכמתו אלא נאמרה ברוח הקודש.

'וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים' שְׁתֵּי מַתָּנוֹת לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם. הקשה הרב פרי חדש בסימן תרצ"ד אימא שתי מתנות לכל אביון שהוא שתים שהן ארבע, וכההיא דאמרינן פרק ג' דיומא גבי ונתן אהרן על שני השעירים גורלות יכול יתן שנים על זה ושנים על זה? ותרץ אי הוה כתיב 'לָאֶבְיוֹנִים מַתָּנוֹת' הוה מצי למימר לשני אביונים ארבע מתנות, אבל השתא דכתיב 'וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים' בשתי מתנות מפטר וקאמר שיחלקם לאביונים דהיינו שתי מתנות לשני בני אדם, עד כאן דבריו והביאו הרב ברכי יוסף סימן תרצ"ד עיין שם. ונראה לי בס"ד לתרץ דידוע דין מתנות לאביונים הוא כל מתנה שיעור סעודה כדי שיאכל האביון בו ביום ולא ירעב, ואם כן מאי סברה איכא בזה למיהב ליה שתי סעודות בו ביום? ומסתמא הדין הוא למיהב לכל אביון סעודה אחת, אך במנות החיוב הוא בשביל שיהיה לכל אחד ואחד שמחה מן הכבוד שמכבדו רעהו ובמין אחד לא יתכבד כל כך כדי שישמח ולכך בעינן שתי מנות. ועוד נראה לי בס"ד התם הוה ליה למימר 'מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת לְרֵעִים' ואמאי נקיט 'לְרֵעֵהוּ'? אלא דבא לאשמועינן דאין חיוב אלא בחד דוקא, והשתא ממילא עמדנו על אמיתות מצות מתנות לאביונים, דיש להבין אם במתנות לאביונים בעינן שתים לזה ושתים לזה דלכל חד בעי שתי מתנות, תיקשי לן למה במנות סגי לרעהו חד ובמתנות בעי שני אביונים ולכל אביון שתי מתנות! אלא ודאי מוכרח לומר שורת הדין הוא דסגי מתנה אחת לכל חד משני האביונים והשתא נעשו שתי מצות אלו במשקל אחד והשוואה אחת דכאן עשה הכפל באדם וכאן עשה הכפל במנות.