בניהו על מגילה ו.

וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ 'רַקַּת'? שֶׁאֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּהּ מְלֵאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן. מקשים כיון דאמר מְלֵאִים אם כן אינן רֵיקָנִין ואיך קרי להו רֵיקָנִין? ועוד מאי רבותא דטבריה בדבר זה טפי משאר ארצות החיים דלא אתמר עלייהו דבר זה? ונראה לי בס"ד דידוע דהנשים אין חייבין בתלמוד תורה ואמרו בגמרא דברכות (ברכות יז.) אמר לו רב לרבי חייא נשים במאי זכיין בתלמוד תורה? אמר לו באקרוי בנייהו לבי כנישתא, פירוש מוליכים בניהם לבית הכנסת ללמוד שם לפני רבן כי היו רגילים ללמוד בבית הכנסת, ועוד באתנויי גברייהו בי רבנן ומנטרן לגברייהו עד דאתו מבי רבנן, פירוש נותנים להם רשות ללכת ללמוד תורה בעיר אחרת וממתינות עליהם עיין שם. והכי אתמר נמי בגמרא דסוטה (סוטה כא.) נהי דאשה לא מפקדא בתלמוד תורה הנה באגרא דמקריין ומתניין בנייהו ונטרי להו לגברייהו דאתו מבי מדרשא פלגאן בהדייהו, ופירש רש"י שם שטורחות על בניהן להביאן לבית הספר לקרוא מקרא ולשנות משנה וגם ממתינות לבעליהן שיוצאין לעיר אחרת ללמוד תורה עיין שם. נמצא הנשים רֵיקָנִין הם מן תלמוד תורה שאין לומדים כלל ועם כל זה פלגאן בהדי גברייהו ובהדי בנייהו דנחשב להם כאלו הם למדו תורה ונעשו מְלֵאִים מן תלמוד תורה! וידוע דהכתוב קרא לתורה בשם 'מִּצְוָה' כמו שנאמר רז"ל (עירובין נה.) על פסוק (דברים ל, יא) 'כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ' דהכתוב קורא לתורה בשם מִּצְוָה ועלה קאמר כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, ובזה מובן דברי המאמר כאן 'אֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּהּ מְלֵאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן' רוצה לומר אֲפִלּוּ הנשים שהם רֵיקָנִין דאין לומדים תורה הם בעצמם עם כל זה מְלֵאִין מִצְוֹת תורה דגברייהו ותורה דבנייהו, ולהכי נקיט מִצְוֹת לשון רבים. ומה שאמרו דבר זה על טבריה, אפשר דבזמן קדמון הוה שכיח ומצוי דבר זה גבי נשים שבטבריה דהוו מייתי בנייהו לבי כנישתא ונטרן לגברייהו טפי משאר מקומות לכן תלה דבר זה ודרש אותו בשם רקת של טבריה יותר משאר ארצות ורוצה לומר נאה לה שם 'רַקַּת' בעבור דבר זה הנמצא בה טפי. ועוד נראה לי בס"ד, יש עשירים שאין יודעים ללמוד תורה ואין עוסקים בתורה אבל הם מחזיקים ביד תלמידי חכמים שעוסקים בתורה ונחשב להם כאילו הם למדו תורה דכתיב (קהלת ז, יב) 'כִּי בְּצֵל הַחָכְמָה בְּצֵל הַכָּסֶף' וכמו שמצינו בשותפות יששכר וזבולון, ואיתא בספרים בשם חז"ל יאמרו בבית דין של מעלה להמחזיק ביד תלמידי חכמים טול שכר מסכתא פלונית ומסכתא פלונית והוא אומר מימי לא למדתי מסכתא והם אומרים לו חכם פלוני למד אותה ואתה החזקת בידו מעלה עליך הקב"ה כאלו אתה למדת אותה והא לך שכרה! וכן הוא אומר (דברים לג, יח) 'שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ' עד כאן. נמצא אלו העשירים רֵיקָנִין הם מתלמוד תורה מצד עצמן שלא למדו כלל, אמנם מְלֵאִים הם משל אחרים שהחזיקו בידן, ולזה אמר ' אֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּהּ מְלֵאִין מִצְוֹת ' אלו לימודים של תורה שנקראו בשם מִצְוֹת ונדרש זה על טבריה דאפשר היו בזמן הקודם נמצאים רבים עשירים רֵיקָנִין מן תלמוד תורה שהיו מחזיקים ביד תלמידי חכמים ונמצאו שם רבים בכך לכן עשה דרשה זו על שם רַקַּת דטבריה, ורוצה לומר נאה לה שם רַקַּת על דבר זה הנמצא בה טפי. ובאופן אחר נראה לי בס"ד דידוע מה שאמר בגמרא (בבא בתרא י.) דאמר אותו רשע לרבי עקיבה אם הקב"ה אוהב העניים למה אינו מפרנסן? ואם אתם תפרנסום עוברים אתם על רצונו של הקב"ה! אמר לו אמשול לך משל למלך שכעס על בנו אם יבא אדם ויפרנסו המלך שמח, וכן כאן ישראל קרויים בנים לכך שמח הקב"ה אם יפרנסו העניים, אבל העכו"ם יש להם דין עבדים, ולכן (משלי יד, לד) 'חֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת'. וידוע מה שאמרו בגמרא דקדושין (קידושין לו.) דרבי יהודה סבירא ליה אין לישראל דין בנים אלא רק בזמן שעושין רצונו של מקום וכשאין עושין רצונו של מקום קרויים 'עבדים' ורבי מאיר סבירא ליה בין כך ובין כך קרויים 'בנים' ונמצא אין הצדקה מתקיימת בכל עת אלא רק על פי סברת רבי מאיר, ובזה פירש הרב אמת ליעקב ניניו ז"ל הטעם שמנהג ישראל לנדור לצדקה על שם רבי מאיר כי רק על פי סברתו הצדקה נחשבת מצוה בכל זמן ובכל אופן לקבל עליה שכר עיין שם. וידוע דהצדקה מכונית בשם מִצְו‍ֹת כמו שנאמר בנחמיה (נחמיה י, לג) 'וְהֶעֱמַדְנוּ עָלֵינוּ מִצְו‍ֹת לָתֵת עָלֵינוּ שְׁלִשִׁית הַשֶּׁקֶל בַּשָּׁנָה לַעֲבֹדַת בֵּית אֱלֹקֵינוּ' ומכאן למדו המפרשים שהצדקה נקראת מִצְו‍ֹת, ובאמת הכי איתא בירושלמי שהצדקה מכונית בשם מצוה בסתם ועלה כתיב (משלי ו, כג) 'כִּי נֵר מִצְוָה' וכמו שכתב הרב החסיד מהרי"א ז"ל, ואנא עבדא פרשתי טעם שתהיה נקראת מִצְו‍ֹת לשון רבים מפני כי על ידי הצדקה אפשר שיזכה הנותן לכמה מיני מצות אם על ידי הצדקה החיה את העני שהיה נוטה למות בר מינן וכמו אותה מעשה דאותו שנתן ביצה לאותו עני וזכה במצות שלו שהביא הרב מהר"א הכהן ז"ל במעיל צדקה. וידוע דעיקר דין בנים זוכים בו ישראל מכח התורה וכמו שנאמר (תהלים ב, ז) 'אֲסַפְּרָה אֶל חֹק הֳ' אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה' ולזה אמר אֲפִלּוּ רֵיקָנִין שֶׁבָּהּ רוצה לומר רקנים מן התורה דאין מן הראוי לקרותם 'בנים' עם כל זה הם מְלֵאִין מִצְוֹת אלו הצדקות שנקראים מצות בסתם כְּרִמּוֹן ואז על ידי הצדקה נמצאו מלאים תורה ומצות משל העניים המקבלים הצדקה, ולכן אמר כְּרִמּוֹן כי צדקה אחת מכנסת לו תורה ומצות הרבה כאותו שנתן הביצה לעני שהיה נוטה למות ברעב והחייהו שזכה בחבילות של תורה ומצות שעשה העני בחיים אשר חי בעבור זה. ועוד נראה שעשה הדמיון לרמון לרמוז בו על רבי מאיר שעל פי סברתו תהיה זכיה זו לאדם במצות הצדקה והוא דאיתא בגמרא דחגיגה (חגיגה טו:) על רבי מאיר ' רִמּוֹן מָצָא תּוֹכוֹ אָכַל קְלִפָּתוֹ זָרַק ' ופרשתי בס"ד בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע שם על פי מה שכתוב בספר הלקוטים פרשת עקב לרבינו ז"ל דאותיות ט"ט דמטטרו"ן אין אחיזה לחיצונים בהם אבל באותיות רמון ד מ טט רו " ן יש אחיזה לחיצונים עיין שם, ולזה אמר רבי מאיר 'רִמּוֹן מָצָא תּוֹכוֹ אָכַל קְלִפָּתוֹ זָרַק' כלומר לא מבעיא אותיות ט"ט שהם נקיים וזכים שאין לחיצונים אחיזה בהם אלא גם אותיות רִמּוֹן דמטטרו"ן מָצָא לעצמו אך תּוֹכוֹ אָכַל קְלִפָּתוֹ זָרַק, ולפי זה רבי מאיר נקרא בעל הרמון שעשה פלילות באותיות הרמון הנזכר. ולכן כאן במצות הצדקה שהיא קיימת ונכונה בכל זמן על פי סברת רבי מאיר בלבד עשה בה דמיון לרמון שאמר מְלֵאִין מִצְוֹת כְּרִמּוֹן , לרמוז דאתייא על פי סברת רבי מאיר בעל הרמון אשר ידיו רב לו בו דרק עליו נאמר רִמּוֹן מָצָא תּוֹכוֹ אָכַל קְלִפָּתוֹ זָרַק.

לְדִידִי חָזִי לִי זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ דְּצִפּוֹרִי וַהֲוָיָא שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל עַל שִׁשָּׁה עָשָׂר מִיל. נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בסוד ארבע ככרות של שבת על השלחן דשנים העליונות הם כנגד אות יו"ד ואות וא"ו דשם הוי"ה שהם משפיעים ושנים התחתונות כנגד שתי ההין דשם הוי"ה שהם נשפעים וידוע דמלוי של שתי אותיות אלו הם גם כן יו"ד וא"ו ולכן השפעה גדולה זו של זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ היתה שיתסר מיל על שיתסר מיל שמספר י"ו הוא שיתסר והמלוי שלהם גם כן י"ו שהוא שיתסר ולהכי שיתסר על שיתסר.

'וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו', זֶה בֵּית כַּרְיָא שֶׁלָּהֶן. 'והוצאת דמיו מפיו' זו בית כריא שלהם, נראה לי בס"ד דקאי על עשו אבי אדום, וידוע מה שכתוב בלקוטי תורה לרבינו האר"י ז"ל בפרשת ויקרא דם הוא בחינת עשו סיגי הגבורות על כן הוא אדום עיין שם, ועוד כתב שם בפרשת תולדות שעשו לקח הרע שבעשר דמים ולכן אמר הוא הוֹלֵךְ לָמוּת (בראשית כה, לב) דעשרה פעמים דַּם [44] גימטריא מֵת [440] , אבל יעקב אבינו ע"ה לקח הטוב שבעשרה דמים ועשר פעמים דַּם [44] גימטריא תָּם [440] לכן נקרא (בראשית כה, כז) 'יַעֲקֹב אִישׁ תָּם' עיין שם, ולזה אמר 'והוצאתי את דמיו מפיו' דכתיב (זכריה יג, ב) 'וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ'. ומה שאמר ' זוֹ בֵּית כַּרְיָא שֶׁלָּהֶם ' יובן בס"ד על פי מה שכתוב בספר הלקוטים הנזכר בפרשת תרומה בפסוק (שמות כו, ז) 'עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת' וז"ל אחד עשר אירורים שבפרשת כי תבא הראשון הוא (דברים כז, טו) 'אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה' והוא כנגד אריך שבקליפה וזהו שאמר רשב"י ע"ה בריש אדרא 'אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה' הא"א [אריך אנפין] שבקליפה בא"א דקדושה הנקרא בסתר וזה מה שנאמר (שם) 'וְשָׂם בַּסָּתֶר' בסתרו של עולם והוא א"א דקדושה המסתתרת ומתלבש תוך האצילות עד כאן לשונו. ולזה אמר כאן בֵּית כַּרְיָא שֶׁלָּהֶם, כַּרְיָא בהפוך אתוון אריך , הוא אריך דקליפה שהוא כנגד ארור הראשון.

'וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו', זֶה בֵּית גַּלְיָא שֶׁלָּהֶן. ונראה הענין כי בְּ שָׂ טָן וְנָחָ שׁ יש שני שי"ן זה בראש וזה בסוף ועל זה אמר (תהלים ג, ח) 'שִׁנֵּי' רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ, ונשאר בין שני שי"ן הנזכר אותיות 'טן נח' שעולים מספר 'זַעַם' [117] ולעתיד יתבטלו מלאכי זעם אלו הרמוזים בין ב' שין דשטן ונחש, וזהו שנאמר וְשִׁקֻּצָיו 'מִבֵּין שִׁנָּיו' דייקא ועל זה אמר זוּ בֵּית 'גַּלְיָא' שֶׁלָּהֶן חלק התיבה לשתים וקרי בה 'גל י"א' והיינו גל לשון גללים שהם זוהמא וסיגים והם י"א חלופים של עשו שהם סיגים שבי"א סמני הקטורת וזהו בֵּית גַּלְיָא-'גל י"א' כלומר גללים של י"א סמני הקטורת, ולכן י"א אלופים של עשו כל אחד נקרא בשם אַלּוּף כי 'אַלּוּף' [117] מספר 'זַעַם' והוא כמספר אותיות שיש בין ש' דשטן ובין ש' דנחש. ומה שאמר זוּ קִיסְרֵי בַּת אֱדוֹם שֶׁהִיא הָיְתָה ' מֶטְרוֹפּוֹלִין ' שֶׁל מְלָכִים, נראה לי בס"ד קרי לה כן שהוא אותיות ' טמר פלוני ' שהיה כחו של פלוני שהוא שר אדום טמור שם.

קִיסְרֵי וִירוּשָׁלַיִם: אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם חָרְבוּ שְׁתֵּיהֶן, אַל תַּאֲמֵן. וְכוּ'. נראה לי בס"ד הניח קסרי כנגד ירושלם כי מספר קסרי [370] גימטריא ש"ע כמנין שלם [370] של ירושלים, ונשאר בירושלם אותיות ירו [216] שהם כמנין יראה וכמנין גבורה [216] שעל ידי יראת שמים שתהיה אצל ישראל תתגבר ירושלם על קסרי שהיא כנגד אותיות שלם ולכן 'ירו' הם הם למעלה מן 'שלם' שנרמז בם מספר קסרי.

אָמַר יִצְחָק לִפְנֵי הקב"ה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! יוּחַן עֵשָׂו! אָמַר לוֹ: רָשָׁע הוּא! אָמַר לוֹ: בַּל לָמַד צֶדֶק! אָמַר לוֹ: בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל. נראה לי בס"ד על פי מה שכתבנו בסה"ק 'אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ' בפרשת נח בפסוק (בראשית ו, יג) 'קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם' דאמרו רז"ל דין דור המבול לא נעשה בבית דין של מעלה אלא הקב"ה דן אותו דכתיב (תהלים כט, י) 'הֳ' לַמַּבּוּל יָשָׁב' ופרשנו הטעם דאם היו נדונים בבית דין היו נפטרים, יען דקיימא לן פתחו כולם לחובה זכאי (סנהדרין יז.) , ואם היו בית דין של מעלה דנין היו פותחים כולם לחובה מרוב רשעתם של סדום ואם כן היה חוטא נשכר! לכך הֳ' לַמַּבּוּל יָשָׁב שהוא דן את דינם כי בבית דין גזרת הכתוב היא שצריך עדה שופטת ועדה מצלת (במדבר לה, כד-כה) מה שאין כן לגבי הקב"ה ליתיה לכלל זה, לזה אמר קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא 'לְפָנַי' ולא לפני בית דין של מעלה, יען כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם, ואם היו נדונין בבית דין של מעלה היו נשכרין דפתחו כולם לחובה זכאי, עד כאן עיין שם. והנה כאן רצה יצחק אבינו ע"ה שיהיה עשו נדון בבית דין של מעלה ובודאי פתחו כולם לחובה עליו וינצל ממילא וזהו שאמר יוּחַן עֵשָׂו! אָמַר לוֹ: רָשָׁע הוּא! וְאֵיךְ יוּחַן? וְאָמַר לוֹ: בַּל לָמַד צֶדֶק, רוצה לומר כיון שלא יש מי שמלמד עליו זכות וצדק להצדיקו וצריך שינצל דקיימא לן 'פתחו כולם לחובה זכאי'! אָמַר לוֹ: בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל היא אֶרֶץ אֲשֶׁר הֳ' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי הֳ' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה (דברים יא, יב) , ולכן צריך שהקב"ה ידין את דינו שהחריב אותה ולא בית דין של מעלה ולגבי קב"ה ליכא כלל הנזכר לכן אי אפשר שינצל! ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל (בעץ חיים שער ל"ב) שיש הארה של צדק שמתאחז בה עשו והיה רוצה להתאחז גם ביעקב להשלים מספר שע"ו ולא עלתה בידו, אלא גבר יעקב אבינו ע"ה ולקח גם יניקה של עשו והוא על ידי הכרוז שמכריזין למעלה בנאות ה' ואז יצא עשו ממקומו וילך לשדה אחר של הקליפות ויהיה מקומו שבקדושה פנוי ונכנס יעקב ונוטל את מקומו, וכל ההארות ההם של צד"ק הנזכר שהיו נמשכים לעשו בהיותו שם לקחה עתה יעקב אבינו ע"ה, וזה סוד ענין הברכות שלקח עקב אבינו ע"ה מיצחק שהיה רוצה ליתנם לעשו, וזה סוד (בראשית כז, ה) 'וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה לָצוּד צַיִד לְהָבִיא' שהוא שדה החיצון שבה נאמר (דברים כב, כז) 'כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ' עד כאן דבריו ז"ל עיין שם. וזהו שאמר אָמַר יִצְחָק: יוּחַן עֵשָׂו! וְאָמַר לוֹ: אֵיךְ יוּחַן? וְהַלֹּא רָשָׁע הוּא! והשיב 'בַּל לָמַד צֶדֶק?' בלשון תימה, רוצה לומר וכי לא למד צדק היא הארה של צדק שהוא הארת שם ע"ב בחשבונו שעולה צדק? ולמד לשון סמיכה וחיבור כמו שנאמר משנה טהרות (משנה כלים ה, ט) 'תַּנּוּר שֶׁבָּא מְחֻתָּךְ מִבֵּית הָאֻמָּן וְעָשָׂה בוֹ לִמּוּדִין' דפירש רבינו עובדיה למודין מסגרות (בערבי סיוג"ה) לחבר בהם הדפין יחד עיין שם, והכי קאמר וכי בַּל לָמַד צֶדֶק? רוצה לומר וכי לא יש לו התחברות ונתחזק בהארה של צדק? ויש מפרשים וְעָשָׂה בוֹ לִמּוּדִין לשון שפוץ שהוא ענין תיקון כמו שאמרו לעיל בגמרא דף ד' אתא ושפצנהו כלומר החזיק את בדקיהן, ועיין יבמות דף ס"ג טום ולא תשפוץ וכו', וכן כאן אמר בַּל לָמַד רוצה לומר וכי לא נתקן ונתחזק בהארה של צדק הנזכר? והשיב לו הקב"ה 'בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל', אֶרֶץ נְכֹחוֹת רמז למדור הקליפות שהוא שדה החיצון שהוא נוכח מדור הקדושה ולכן נקראת 'אֶרֶץ נְכֹחוֹת' דזה לעומת זה עשה האלקים והכונה אמר לו שיברח וילך לשדה החיצון שהוא מדור הקליפה ואז יהיה מקומו פנוי ויכנס יעקב במקומו ואז גם הארה של צדק יקחנה יעקב אבינו ע"ה ולא ישאר לעשו כלום! ובמה יוחן כיון דאינו נתקן?! ואמר לו אם כן וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת הֳ' ונרמז בתיבת גֵּאוּת חלק התיבה לשתים וקרי בה 'ג' אות' והיינו שלשה יסודות המתלבשים זה בזה בעת זווג עליון. ולפי דברי רש"י ז"ל שפירש 'בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל' זו ירושלים יעול להחריבה, נראה לי בס"ד קרי לה אֶרֶץ נְכֹחוֹת מפני שהיא נוכח ירושלים של מעלה דכתיב (תהלים קכב, ג) 'יְרוּשָׁלַ‍ִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו'. ועוד נראה לי בס"ד קרי לה 'אֶרֶץ נְכֹחוֹת' דידוע ירושלים של מעלה בינה ומאירה בירושלים של מטה, וידוע שהבינה יש בה חמשים שערים וכאשר מאירה לירושלים של מטה נכנס בירושלים חמשים כחות מן חמשים שערים שבבינה, ולזה קרי לירושלים אֶרֶץ 'נְכֹחוֹת' חלק התיבה לשתים וקרי בה 'נו"ן כּוֹחוֹת'.

אָמַר יַעֲקֹב לִפְנֵי הקב"ה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! אַל תִּתֵּן לְעֵשָׂו הָרָשָׁע תַּאֲוַת לִבּוֹ זְמָמוֹ אַל תָּפֵק. פירוש מה שאמר עשו בלבו כדכתיב (בראשית כז, מא) 'וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי' אל תתן לו יכולת על זה! וגם מה שעתיד לצוות לאליפז בנו שירדוף ויהרוג גם בזה זְמָמוֹ אַל תָּפֵק. ונראה ג' תיבות אלו הם אותיות 'מקומת אליפז' כלומר מקומת אליפז שחשב לרדוף להרגני אַל תָּפֵק.