בניהו על מגילה יב:

אָמְרוּ לוֹ: "אִין, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא עֲרוּמָה". בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע פרשתי בס"ד הטעם שבקשו שתהיה ערומה ועוד נראה לי בס"ד לפרש על פי מה שכתוב בספר מנות הלוי ז"ל בשם מהר"ר יוסף יחייא ז"ל מה שרצה להביא ושתי לפניו ולפני השרים? היינו מפני שרצה לבעול אותה לפניהם! כי מרוב גאותו וגאונו לא היו חשובין השרים בעיניו כבני אדם אלא כבהמות השדה וחייתו יער, ודכוותא איתמר בגמרא (נידה יז.) דאמר לו שמואל לרב יהודה כגון בית פלוני שמשמשים מטותיהן לפני עבדיהם ושפחותיהם, ואנהו מאי דרוש (בראשית כב, ה) 'שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר' עם הדומה לחמור עד כאן עיין שם, ובזה מובן הטעם שאמרו לו שתבא ערומה, כי הבינו שרצונו לבעול אותה בפניהם מפני שחושב אותם כבהמות וכמו שכתב הרב ז"ל, על כן אמרו אנחנו נעשה אותו כבהמה ממש ויאמרו בלבד שתבא ערומה, ואז גם הוא יבעול אותה ערום לפניהם, ונמצא נעשה הוא והיא בהמות ממש כי זה הוא דרכן של הנזקקין זה בזה ערומים בפני בני אדם ונמצא עשה את עצמו ואת אשתו בהמות והם שרואין אותם חשובין בני אדם.

'מְמוּכָן' כְּלוּם הֵכִינוּ שֻׁלְחָן לְפָנֶיךָ שֶׁל לֶחֶם הַפָּנִים. נראה לי בס"ד זכרו מליצה זו שביעית כי הכנת לחם בהיכל היא ביום השבת שהוא שביעי דסלוקו וסידורו הוא בו ביום.

אָמַר רַב נַחֲמָן: מָרְדֳּכַי מֻכְתָּר בְּנִימוּסוֹ הָיָה. פירש רש"י: שמות נאים. ונראה לי הכונה דרב נחמן הגם דמודה דאתי מבנימין ואתי מיהודה מצד האם מכל מקום סבר מר דשמות יהודי וימיני שנזכרו בו כאן לא קאי איהודה ובנימין אלא הם שם הכבוד שלו, והיינו שם יהודי רוצה לומר שהיה יהודי שלם וגמור כי מסר עצמו בעבור היהדות ושם ימיני רוצה לומר מיומן שבאחיו וכמו שדרשו רז"ל (סוטה לד:) על שם אחימן.