בניהו על מגילה יב.

'בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ' מְלַמֵּד שֶׁלָּבַשׁ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה. יש להבין מה טעם ראה בזה ללבוש בגדי כהונה? ועוד מה שייכות יש לזה עם 'עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ' דנקיט להו קרא בהדי הדדי? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב מנות הלוי ז"ל דעושר המלכים אין להם ממנו כבוד אמיתי כי אם אדרבה להפך כי אומרים העולם זה הממון גזלו אותו במלחמות שלהם שלא כדין וכמשפט, אך עושר של אחשורוש היה ממון של מציאה שגנזו נבוכדנצר ומצאו אחשורוש ואם כן נקי הוא מגזל ולכך אמר 'עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ' שהוא עושר שיש לו ממנו כבוד ולכך בעת הראותו את עושר זה באותה מסיבה לבש בגדי כהונה כי אלו נקיים מגזל ומכל דופי שמביאים המעות למקדש ברצון לב ולא באונס וגם אינו מתוך כעס וקנאה ונקי מגזל כי השי"ת 'שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה' (ישעיה סא, ח) , ולכך לבש אותה שעה בגדים אלו להודיע שזה הממון שאתם רואים אצלי הוא נקי כמו ממון של בגדי כהונה.

הֵם לֹא עָשׂוּ אֶלָּא לִפְנִים אַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עָשָׂה עִמָּהֶן אֶלָּא לִפְנִים. קשא לפי זה למה נתאחר דבר זה ולא נעשה הצער הזה להם בזמן נבוכדנצר כשהשתחוו לצלם? ונראה לי בס"ד דבתחילה אם יקטרג השטן בדבר זה יאמרו מליצי יושר אנוסים הם מכח כבשן האש וחשבי דאנוס מותר לעבוד עבודה זרה לפנים, אך המתין עד שנהנו מסעודת אחשורוש בלי שום אונס אז קטרג עבור הצלם לומר גם אם לא אנסם במפלת האש היו משתחוים דהראיה עתה אחשורוש לא אנסם ונהנו מסעודתו!

הוֹשִׁיבָן בֶּחָצֵר וּפָתַח לָהֶם שְׁנֵי פְּתָחִים, אֶחָד לְגִינָה וְאֶחָד לְבֵיתָן. קשא מאי קא משמע לן בזה דבשלמא למאן דאמר הושיבן בחצר ולא החזיקתן בגינה ולא החזיקתן עד שהכניסן לביתן והחזיקתן קא, משמע לן על רבוי הבאים שבאו יותר מאשר חשב ועלה על לבו, וכן למאן דאמר הראוי לגינה – לגינה, הראוי לביתן – לביתן, קא משמע לן אף על פי שהשווה הקרואין עם כל זה חלק כבוד במושב המקום הגדול לפי גודלו והקטון לפי קטנו, אך למאן דאמר הושיב כולן בחצר, מה בא ללמדנו בפתחים אלו שפתח אחד לגינה אחד לביתן? ונראה לי בס"ד בא ללמד רעת לבו שנתכוון להכשילם בזנות כי הביתן הוא בית המלך עצמו ונקרא ביתן מפני שהוא חלוק לשני בתים זה בתוך זה, הפנימי בית הנשים והחיצון מקום האנשים ולכן נקרא ביתן בנו"ן נוספת שבאה לבסוף להגדיל כי כן הוא לחד מאן דאמר בספרי הדקדוק, נמצא ביתן הוא בית הנשים ובית האנשים. והנה האנשים הקרואים הושיבן בחצר ששם היו אוכלין ושותין ומשתכרים, אך הנשים הקרואות הן יושבות בביתן בבית הנשים שעשתה ושתי להם משתה שם וכאשר משתכרים הנשים יקוצו ממקום מושבם וירצו לילך לגינה לטייל שם כדרך השותים בזמן ארוך במסיבה דאוהבים לטייל באמצע השתיה והטיול מוכרח להיות בגינה ששם מקום אילנות ומיני בשמים נטועים ואם כן הנשים מוכרחות שיבאו לגינה על דרך החצר שיכנסו מן הביתן לחצר בפתח הפתוח שם ומן החצר יכנסו לגינה בפתח שיש שם ונמצא שיש תערובת אנשים ונשים בגינה וכיון שכולם שותים ומשתכרים יבאו לנאף זה בזה ובא ללמד דכונתו היתה בזה להכשיל את ישראל הבאים שם.

מַאי חוּר? רַב אָמַר: חָרִי חָרִי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: מִלַּת לְבָנָה הִצִּיעַ לָהֶם. ונראה דהא והא איתא דהבגד שהיה עשוי חורי חורי היה מילת לבנה ואינו עשוי בצבעים, וצריך להבין מאי נחית ללמדנו הכתוב בדבר זה דעשויים חורי חורי וגם שהיו מילת לבנה ולא של צבעונים דאין זה נוגע לרבוי העושר, וכן כרפם דעשה להם כרים של פסים מאי קא משמע לן? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתבנו לעיל שנתכוון אחשורוש להכשיל הקרואים באותו משתה בזנות אך עיקר כונתו להכשיל את ישראל כי היה שונא גדול לישראל וידע דמפלתם היא בעון הזנות וכמו שאמר בלעם לבלק, לכן מן השמים שמו בלבו לעשות במקום המשתה דברים שמתעורר לב ישראל להזהר ולהשמר מן המכשולות והיינו חורי חורי דעשויים מעשה רשת נקבים נקבים, מזה יבינו ישראל שבאותו זמן היה להם מיעוט השגחה העליונה, דידוע מה שאמר הכתוב (שיר השירים ב, ט) 'הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים' דישראל על ידי עונות עושים כותל מפסיק ביניהם לעמים כדכתיב (ישעיה נט, ב) 'כִּי אִם עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹקֵיכֶם', אך על ידי זכות צדיקים יהיה נפתח בכותל זה חלון, ויש זמן שאין הפתיחה של ההשגחה פתוחה כשיעור חלון אלא היא שיעור המציץ מן החרכים וכן ההשגחה באותו זמן כשיעור חרכים שהוא שיעור חורי חורי, וכמו שנאמר הכתוב 'מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים'. ועל כן שם בלב אחשורוש לעשות המצעות עשויים חורי חורי שיהיו ישראל זוכרים ושמים על לבם ענין ההשגחה שהיתה עליהם במדרגה קטנה שפתיחתה היא שיעור חרכים, כמו שנאמר 'מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים' שהם שיעור חורי. ולמאן דאמר מילת לבנה הציע להם שמו מן השמים בלבו כן לעורר את לב ישראל שיהיו משתדלים לעשת תשובה המלבנת עונותיהם ואז תתהפך הרעה שלהם לטובה, ושמו בלבו להציע להם כרים של פסים לעורר לב ישראל שיזכרו מעשיו של יוסף המלך ע"ה בעל הפסים איך נתגבר על יצרו וכבש תאותו וגם הם יכבשו תאותם ויתגברו על יצרא דעבירה המחטיאם בזנות וכמו שנאמר רז"ל ביומא (יומא לה:) יוסף הצדיק מחייב את הרשעים, כיצד? הרשע אומרים לו כלום הוה טרוד ביצרו יותר מיוסף הצדיק שבכל יום היתה אשת פוטיפר משתדלתו בדברים, בגדים שלבשה לו שחרית לא לבשה לו ערבית וכו' וכו', ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה! ולכן מן השמים שמו בלב אחשורוש להשים דברים אלו בתוך המצודה עצמה אשר הכין להם לצוד אותם בזנות.

וְכֵן הוּא אוֹמֵר: 'אַבְנֵי נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל אַדְמָתוֹ'. פירש רש"י שהכתוב משבח אבנים יקרות ואומר שעל ידי נסיונות הרבה באות, ונראה לי כונתו בזה לומר כל דבר יקר הערך אין שומתו ידועה והקונה אינו פוסק עם המוכר את השומא תכף אלא ינסה לשאול הערך שלו מכמה בני אדם ומנסה לחקור הערך מכמה בני אדם עד שיתברר לו הערך הראוי לקנותו בו. מיהו מלבד פירוש רש"י ז"ל הנזכר נראה לי בס"ד 'מִתְנוֹסְסוֹת' לשון נס והרמה כמו (תהלים ס, ו) 'נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס' שמזדמן להם כמה קונים שחושקים אותם ומתרומם הערך שלהם שיהיה זה מוסיף על ערך זה וזה חוזר ומוסיף.

יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם: רִאשׁוֹנִים כָּלוּ מִפְּנֵי כֵּלִים, וְאַתֶּם שׁוֹנִים בָּהֶם. אין הכונה בת קול מן השמים אלא קול מפי חכמים ונביאים שבדור. אי נמי יצתה לאו דוקא אלא שתצא בת קול ותאמר כך ועל כן כאילו יצתה ואמרה דברים אלו.