בניהו על מגילה י

וָדָיְקָא נָמִי דִּכְתִיב 'כֵּן יָשִׂישׂ' וְלָא כְּתִיב 'יָשׂוּשׂ'. מקשים והא כתיב (ישעיה סב, ה) 'כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹקָיִךְ' ולא כתיב 'ישוש' אף על גב דהתם הכונה הוא משיש? ונראה לי בס"ד כיון דקיימא לן מרובה מדה טובה ממדת פרענות אי לא כתיב 'ישוש' להדיה בעל כרחו צריכין אנחנו לפרש האי ישוש קאי על אחרים דאיך יהיה הוא משיש בפרענות כמו דמשיש על הטובה? והלא מרובה מדה טובה ממדת פרענות! וזהו שנאמר כיון דלא כתיב 'ישוש' להדיה בעל כרחו צריך לפרש האי 'ישיש' קאי על אחרים. ועוד נראה לי בס"ד דאין הכי נמי 'ישיש' משמע הכי ומשמע הכי וכאן דייק דודאי האי 'ישיש' דנקיט הכא אינו אלא על אחרים דהא לא אמר 'ישוש' כדי שנדע בודאי דקאי על עצמו אבל מה שאמר 'יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹקָיִךְ' שם לא אצטריך לברר הדבר הזה למכתב 'ישוש' מן ששם הכתוב הוא בספר נביאים שהוא אחר תורה וכבר ידענו מן התורה דהוא יתברך שש בטובת ישראל דכתיב כאן בתורה (דברים כח, סג) 'וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ הֳ' עֲלֵיכֶם לְהֵיטִיב אֶתְכֶם' ומזה ידענו בבירור שהקב"ה שמח בטובת ישראל ולכן בפסוק 'יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹקָיִךְ' ליכא להסתפק כדי שיצטרך לכתיב 'ישוש' ובודאי האי 'יָשִׂישׂ עָלַיִךְ אֱלֹקָיִךְ' קאי עליו יתברך שהוא שש בטובת ישראל כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה