בניהו על עירובין נב.

אָמַר לוֹ: הַדְרִי בִּי. פירש רש"י 'לא אוסיף עוד' הנה מתשובתו משמע שהיה דרכו בכך לדבר כיוצא בזה והתנחם על מנהגו. ונראה לי אפשר שהיה לו מדה שאינו חושש ומקפיד כל כך על דבורו להיות נזהר לדבר בדרך כבוד כנגד גדולים, ולכך גם כנגד כבודה של תורה שנה לדבר קשה, דהא מצינו ביומא (יומא כב:) בן שנה שאול במלכו, אמר רב הונא כבן שנה שלא טעם טעם חטא, מתקיף לה רב נחמן בר יצחק ואימא כבן שנה שמלוכלך בטיט ובצואה? אחויאו ליה לרב נחמן סיוטא בחלמיה, פירש רש"י מלאכי פחד מבהלים אותו, אמר נענתי לכם עצמות שאול וכו' עיין שם. וידוע כי רב נחמן סתם הנזכר בגמרא הוא רב נחמן בר יצחק, ועייין בסה"ד, ועוד מצינו במגילה (מגילה כח:) ההוא דהוה תני הילכתא סיפרא וספרי ותוספתא ושכיב אתו אמר לו לרב ליספדיה מר אמר היכי ניספדיה הי צנא דמלא ספרי דחסר, פירש רש"י במאי אספדיה אינו אלא כמו סל מלא ספרים ואין מבין מה שבתיכם עיין שם, נמצא היה דרכו לדבר קשות ואינו מדקדק כל כך לדבר בכבוד, ולכן עתה שדבר קשות כנגד כבוד שמואל מארי דהאי שמעתתא באומרו לאו מעליא האי שמעתתא, וגם דבר זה קשה כנגד כבוד תורה והוכיחו רבא בדבר זה, אמר הַדְרִי בִּי ממדה זו שהייתי רגיל בה, ומכאן ולהבא אדקדק לדבר בכבוד כנגד גדולים.