בניהו על עירובין נג:

מַאי גַּוָּן טַלִּיתָךְ? אָמַר לְהוּ: כִּתְרָדִין עֲלֵי אֲדָמָה. נראה לי בס"ד נכתב זה בתלמוד לרמוז בו ענין יקר, דידוע ש"ך ופ"ר הם שורש כל הדינין ועולים מספר ת"ר. גם ק"ך צרופי אלהים שהם דינים יש בהם ת"ר אותיות, וידוע כי הדינין מתמתקים ונתקנים על ידי אור החכמה שהוא שם הוי"ה בנקוד פת"ח שעולה עם נקודותיו חמשים, וידוע שיש י"ב הויו"ת בי"ב פרצופי חכמה, אם כן המה מספר ת"ר, ובזה מתמתקים ונתקנים ת"ר דינים הנזכר גם מקור החכמה העליונה עולה ת"ר. והנה אור החכמה הנזכר שהוא מספר ת"ר רמוז באותיות המלוי של אֲדָמָה כזה, א ל " ף ד ל " ת מ י " ם ה" י [600] , דידוע אות מ' במלואה תתמלא במ"ם בלא יו"ד, אך לפעמים תתמלא במי"ם ביו"ד, וכמו שכתוב בדברי רבינו האר"י ז"ל, נמצא אור החכמה רמוז במלוי אותיות אֲדָמָה, בסוד (משלי ג, יט) הֳ' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ. והנה טלית שהוא 'חלוקא דרבנן' רומז לסיגול תורה ומצות שבהם האדם מתקן וממתק ת"ר דינין על ידי הארת אור החכמה העליונה הנזכר, וזהו שאמרו מַאי גַּוָּן טַלִּיתָךְ? רמז לפועל הטוב היוצא מן הטלית שהוא רמז לסיגול תורה ומצות, והשיב כִּתְרָדִין עֲלֵי אֲדָמָה, תחלק תיבת תרדין לשתים וקרי בה 'ת"ר דין' עֲלֵי אֲדָמָה שיתמתקו ויתוקנו במקור החכמה העליונה הרמוזה במלוי אֲדָמָה כאמור. ובני ידידי כה"ר יעקב נר"ו פירש, דידוע טלית גדול ביצירה, גם ידוע דהמצות הם תיקון העשיה, והאדם על ידי המצות עושה לו מן העשיה, ועסק התורה הוא תיקון היצירה, והעוסק בתורה עושה לו מן היצירה, וכתב מ"א ז"ל דקו הירוק הוא בחינת התפארת שמקנן ביצירה, וזהו שאמרו מַאי גַּוָּן טַלִּיתָךְ? פירוש ששאלו אותו אם הוא בעל תורה שטליתו מיצירה, או בעל מצות שטליתו מעשיה, והשיב כִּתְרָדִין עֲלֵי אֲדָמָה, פירש רש"י תרדין הוא ירק, רמז לתפארת סוד היצירה, עֲלֵי אֲדָמָה המלכות שהוא סוד העשיה, ורמז להם שהוא בעל תורה שטליתו מעולם היצירה עד כאן דבריו נר"ו:

עֲשׂוּ לִי שׁוֹר מִשְׁפָּט, בְּטוּר מִסְכֵּן. פירש רש"י שבקש לאכול תרדין בחרדל. וצריך להבין למה ידבר דברים אלו בלשון חכמה, יאמר בפירוש שיביאו לו לאכול תרדין בחרדל? ונראה לי בס"ד כי הוא היה חסיד גדול ואינו אוכל בשר בחול כי אם ירקות בלבד דהיינו תרדין בחרדל וכיוצא בו ולא רצה שיבינו התלמידים וכל בני אדם שיושבים שם דמאכלו ירקות בלבד, לכך מבקש זה ברמז בדברי חכמה. ואמר עוד כַד הֲוָה שָׁאִיל בְּאוּשְׁפִּיזָא , אָמַר הָכִי : ' גְּבַר פּוּם דִּין חַי? מַה זּוֹ טוֹבָה יֵשׁ ' פירוש כששואל בעירו מאיזה אורת על אושפיזא שלו לדעת שלומו ואינו רוצה שיבינו השומעים שאיש פלוני היה אושפיזא שלו כדי שלא יקפצו עליו דכתיב (משלי כז, יד) מְבָרֵךְ רֵעֵהוּ וכו', לכך אינו מזכיר שם אושפיזא אלא ברמז. ומה שאמר מַה זּוֹ יתכן ששמע שאושפיזא שלו נסע לאיזה מקום או היה לו עסק אחד, והוא שואל מה זו הנסיעה או מה זה העסק אם יש לו טובה בזה. ולכן אומר מַה זּוֹ ששמעתי עליו אם יש טובה אליו בזה? והיושבים אינם מבינים על מי מדבר אך זה ששואל אותו הוא מבין ברמזיו ואומר כן.

הַצְפִּינֵנוּ, הֵיכָן רַבִּי אִלָעִאי צָפוּן. פירוש מבקשים ממנו שיגיד להם על רבי אלעאי היכן הוא ורוצים שיגיד להם דרך חידה ורמז שיהיו דבריו צפונים ומכוסים שצריך להם פתרון, ורצונם שיתחכמו ויתחדדו באלה הדברים שמדבר בדרך חידה.

עָלַץ בְּנַעֲרָה אַהֲרוֹנִית, אַחֲרוֹנִית, עֵרָנִית וְהִנְעִירַתּוּ. למאן דאמר 'מַסֶכְתָּא' נראה בס"ד הכי פירושן של דברים למסכתא חדשה שלא למד עדיין קורא אותה בשם נַעֲרָה , ואומרו אַהֲרוֹנִית כי היא מסדר קדשים שהוא עסק הכהנים בני אהרן, ואומרו אַחֲרוֹנִית על סיום המסכתא שאתמול עשו לה סיום בלילה, ולכך עלץ שעשה לה סעודת משתה ושמחה, וגם היה לימודה בלילה, עֵרָנִית שעשו פלפול ארוך בסיום המסכתא והפלפול חשוב שֶׁהֵעִיר לב הדרשן באותם הדברים והעיר לב השומעין, ולכך עבר כל הלילה בלתי שינה והוצרך לישן ביום ולא בא לבית המדרש.

מִיָּמַי לֹא נִצְּחַנִי אָדָם, אֶלָּא אִשָּׁה, תִּינוֹק וְתִינֹקֶת. יש לדקדק כיון דמסדר התלמוד סידר מעשה התינוק אחר מעשה התנוקת, אם כן שמע מינה דקיימא לן לתלמודא דעובדא דתינוק הוה קודם התנוקת, ואם כן למה נקיט רבי יהושע בן חנניא תינוק קודם? ונראה לי בס"ד דתנוקת זלזלה בו ולא נהגה כשורת דרך ארץ שאמרה לו 'לִסְטִים שֶׁכְּמוֹתְךָ כְּבָשׁוּהָ' לכך הזכירה באחרונה.

פַּעַם רִאשׁוֹנָה סָעַדְתִּי וְלֹא שִׁיַּרְתִּי כְּלוּם. קשה היתכן שנעלם מן רבי יהושע בן חנניא דבר זה שאמרו חכמים משיירין פאה בקערה? ונראה לי בס"ד, נתכוון לעשות קורת רוח לבעלת הבית שתדע שהתבשיל ערב לו דאכלו כולו ולא שייר כנהוג, וראה טוב לצורך השעה שיהיה לה קורת רוח. ונראה לי אלו הפולין לא היו עיקר הסעודה כי עיקר הסעודה היה תבשיל של בשר ובזה ודאי היה משייר בקערה, אך פולין אלו מותרות הן, מביאים אותם קודם התבשיל ומניחין בהם דבר חמוץ כמו נומ"י וכו' ואוכלים אותם קודם התבשיל כדי לעורר תאות האכילה, ובאלו כיון דאינם עיקר לא שייר כלום, אך האשה טענה עליו אף על פי כן צריך לשייר בקערה של הפולין בשביל השמש משום דהפולין מביאים בתחלה ועיניו מצפות על המוקדם, ואמרו בגמרא (כתובות סא.) 'מר קדים ספי משתעי אליהו זכור לטוב בהדיה'.

בְּנִי, לֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי: זוֹ קְצָרָה. יש להקשות כיון שאמר לו קְצָרָה וַאֲרֻכָּה במה טעה? ויש לומר כי העיר היה לה פתח בחומה הצפונית ופתח בחומה הדרומית זה כנגד זה, ויש שני שבילין אחת לכאן ואחת לכאן והוא בא בדרך כנגד צד המזרח ושם היו השני שבילין לכאן ולכאן, וכשאמר לו על שביל האחת זוֹ קְצָרָה וַאֲרֻכָּה הבין זוֹ קְצָרָה מבחוץ שתגיע לפתח שבצד צפון במהרה, אך אחר שתכנס לעיר עד שתגיע למקום הישוב של הבתים אֲרֻכָּה, והוא חשב קרי לה אֲרֻכָּה לגבי שיעור הקוצר אשר מבחוץ, ולכך הלך בדרך זו וראה שבפנים ארוכה מאד מחמת הגינות ופרדסים וצריך לו מהלך הרבה עד שיגיע לבתי הישוב, ועתה הרגיש שטעה בדברי התנוק לחשוב ארוכה בערך הקצרה, דבאמת לא בערכין קאי התינוק ואף על גב דעתה הבין דבריו, עם כל זה רצה להקשות לו על דבריו לראות מה ישיב? אם ישיב דברים קצרים ונכונים? והתינוק היה חכם והשיב לו בלשון קב ונקי שאמר לו וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ קְצָרָה וַאֲרֻכָּה?! , פירוש דהרגיש התינוק בטעות הכונה שהיה אצל רבי יהושע בן חנניא, והשיב אם כונתי היא כאשר חשבת הייתי אומר לך 'זוֹ קְצָרָה וְזוֹ אֲרֻכָּה' ולמה אמרתי לך 'זוֹ קְצָרָה וַאֲרֻכָּה' דמה לי לחלק הדרך חלק שבחוץ לחוד, וחלק של בפנים לחוד כאשר חשבת? או יובן בס"ד, רבי יהושע בן חנניא חשב שאמר לו זוֹ קְצָרָה בהילוך, אך אֲרֻכָּה מצד הטורח שאי אפשר להתהלך בה במישרים, כי יהיה לו עכובים מצד אמות המים העוברים בתוך הדרך וגם יש בה כמה שוחות וגומות וגבשישיות שהם מעכבים המהלך, וזו אֲרֻכָּה בהילוך, אך קְצָרָה בטורח, כי ההולך יתהלך במישרים, ואחר שהלך ולא מצא כן הבין כונת התינוק, ועם כל זה הקשה לו על דבריו לראות מה בפיו לשמוע שיחו וניבו, כי החכם ניכר מנועם לשונו.

לֹא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה. קשא היה לו להשיב דברים שאמרתי אינם נחשבים הרבה לגבי אשה שדעתה קצרה וצריך לה הרחבת לשון עד שתבין הדבר על מתכונתו? ונראה לי בס"ד היא הרגישה שישיב לה כן, על כן אמרה לו היה לדקדק בדברי חכמים שאמרו 'אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָ אִשָּׁה' בה"א הידיעה, ולא אמרו עִם אִשָּׁה כדי לרמוז דודאי האשה צריך לה רבוי כדי שתבין אך עִם 'הָאִשָּׁה' הידועה שהיא חכמנית ומבנת אל תרבה דברים, כי אין צורך לה ברבוי דברים, ואני אשה חכמנית למה הרבת עמי דברים.