בניהו על עירובין כט

וּבִקְּשׁוּ עָלָיו חֲבֵרָיו רַחֲמִים וְחָיָה, מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לְכָךְ. נראה לי בס"ד דודאי המקטרגים והקליפות אויבי ישראל שונאין את רבי חנינא בן דוסא, וכיון שראו שהביא עצמו לידי סכנה בידים איך הצילו אותו החכמים על ידי תפלה לרפאתו, כי ודאי היה להם פתחון פה לומר שיש לו דין מאבד עצמו ח"ו? ואמר הצילו אותן בטענה זו שאמרו ראה שהדור חייב ויש על ישראל קטרוג דראוי לבא עליהם גזרות קשות ורעות, והוא סכן עצמו להיות מזבח כפרה בעדם ואין עליו אשמה, ואמרו צְרִיכָה לְכָךְ , על דרך מה שאמר רז"ל (מנחות כט:) על מיתת רבי עקיבה שאמר הקב"ה למשה רבינו ע"ה שתוק, כך עלה במחשבה, ופירש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בתיבת 'כך' רמז על זווג עליון וזווג תחתון שעשה רבי עקיבה על ידי שמסר עצמו למיתה בעבור קדוש השם.