בניהו על ברכות נו.

וְרָעוּ בָּךְ שַׁקְצֵי, בְּחוּטְרָא דְּדַהֲבָא. הא דאמר לו בְּחוּטְרָא דְּדַהֲבָא, כדי שיהיה נבוך ביום לידע מהו פתרון זה של חוּטְרָא דְּדַהֲבָא, שהוא דבר סתום בענין החלום, ומאחר דביום כולו יהיה נבוך להשכיל ולהבין בפתרון דברים אלו ולא יכול לידע כלום, בודאי יהיה כל היום מצייר דברים אלו בדעתו על עצמו, ולא יסיח דעתו מהם, ואז ממילא יראה דברים אלו ממש בחלום בלילה.

בַּהֲדֵי גַּבְרָא דְּמִתְרָחִישׁ לֵיהּ נִיסָא, לָמָּה לִי. קשה, אדרבה כיון דְּמִתְרָחִישׁ לֵיהּ נִיסָא ודאי לא תטבע הספינה? ונ"ל בס"ד, כיון שראה שהקרו אותו הַלֵּלָא מִצְרָאָה, שהוא הלל שקורין בפסח בניסן, הנה הלל קרו אותו ישראל גם בשביעי של פסח בקריעת ים סוף על הנס שנעשה להם בו, שהיה בו ב' דברים הפכיים, ישראל הולכים ביבשה תוך הים ומצרים טובעים באידך גיסא בתוך הים, ולכן חש פן יהיה לרבא נס כזה שהוא יהיה ניצול, ואויב שלו שהוא בַּר הֶדְיָא יטבע וימות, לכך רצה לברוח שלא ירד עמו באותה ספינה ההולכת במים בנהר.

חֲזָאִי חֶלְמָא דְּעַיִל מַחֲטָא בְּאֶצְבְּעָתִי. הא דראה מראה החלום הזה באצבע ולא בשאר אברים? נ"ל בס"ד, כי זה האוצר היה בו מעילים שהם בגדי מלכות שהיו לובשים המלכים ביום שמלכו בו, ודרכן אחר שמת המלך יצניעו בגדי מלכות שלו באוצר, ולא ישתמש בהם ללבשן מלך אחר, ולכן באוצר זה היה בו בגדים הרבה של מלכים שקדמו ומתו, והניחו אדם ממונה עליהם שינערם פעם אחת בחודש מן התולע ששולט בצמר, יען כי היה בהם חוטי צמר גם כן, ולכן ראה התולע באצבע כי האצבעות אינם שוים במידתם, אלא זה ארוך וזה קצר וזה בינוני, כן בגדים אלו אינם שוים במידתם, כי הם של מלכים שאין קומתם שוה. והא דראה חלום ראשון מחט, וחלום שני ושלישי תולע, ולא ראה כולם בתולע, כדי שלא ירגיש זה הרואה החלום בפתרון לחשוב אולי נפל תולע בבגדים המופקד עליהם, לכך ראשון ראשון ראה מחט, והשני תולע, שבזה נתבלבל הרואה, ולא הרגיש בפתרון כדי שילך ויבדוק.