בניהו על ברכות נה:

לְעוֹלָם יְצַפֶּה אָדָם לַחֲלוֹם טוֹב עַד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, מְנָא לָן? מִיּוֹסֵף. יש להקשות, כאן משמע דיותר מן כ"ב לא יצפה, ומהיכא מוכח זה מיוסף, ודילמא שם אתרמי הכי, ואפילו ביותר מן כ"ב גם כן יתקיים? ונראה לי בס"ד, כיון דחזינן שהגיד הכתוב שניו קודם שראה החלום, והגיד שנותיו שמלך בהם, דכתיב: יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וכו' (בראשית לז, ב) , וכתיב: ' וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה' משמע דנחת הכתוב ללמדנו זה, כדי שנדע שיעור המוגבל לחלום טוב הוא כ"ב שנה ולא יותר. ונראה לי בס"ד הטעם שהוא עד כ"ב שנה, כי ידוע ברכת כהנים מסוגלת לעשות החלום טוב, וידוע שיש בברכת כהנים 'שם בן כ"ב אותיות' לכך זמן חלום טוב הוא כ"ב שנה, כנגד שם בן כ"ב דברכת כהנים, שבהם מתפללים להטבת חלום.

כָּל הַלָּן שִׁבְעָה יָמִים בְּלֹא חֲלוֹם, נִקְרָא 'רַע'. נראה לי בס"ד הטעם, כי באותיות שֶׁבַע רמוז מיתוק שם אלהים דיודי"ן [אל״ף למ״ד ה״י יו״ד מ״ם = 300] שהוא ש ', בשם הוי"ה דיודי"ן שהוא ע " ב [יו"ד ה"י וי"ו ה"י = 72] וזהו צירוף ' שֶׁבַע ' וידוע החלום בא מן הויו"ת המכוסים בשם אלהים. והא דנקרא 'רַע' מפני כי החלום מחזיק אמונה בלב האדם, כי רואה בעיניו כמראה הנבואה, ואם אינו רואה חלום שבע ימים, נמצא חסר מן אמונה. ואם תחסר אֱמוּנָה [102] מן שֶׁבַע [372] ישאר מספר רַע [270] , לכן נקרא 'רַע'.

יְטִיבֶנּוּ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה. נראה הטעם בברכה של ישראל כתיב: וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה (ויקרא כו, ח) וזו היא מדרגה הקטנה, ותפסת מועט תפסת, נמצא הַשְּׁלֹשָׁה נחשבים כְּשִׁשִּׁים, לכן יש בהם כח להמשיך הטבה מן ששים אותיות דברכת כהנים.

הַאי מַאן דְּעַיִל לְמָתָא וְדָחִיל מֵעֵינָא בִּישָׁא, לִינְקוֹט זָקְפָא דְּיָדָא דְּיַמִּינֵיהּ בְּיָדָא דִּשְׂמָאלֵיהּ וְזָקְפָא דְּיָדָא דִּשְׂמָאלֵיהּ בְּיָדָא דְּיַמִּינֵיהּ. נראה לי בס"ד בזה מובן מה שאמר אליעזר (בראשית כד, מט) אִם תַּעֲשׂוּ חֶסֶד עִם אֲדוֹנִי הַגִּידוּ לוֹ, וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל, והוא כי הם היה להם ארס של עין הרע, ועל כן ראה לבן את אליעזר עומד על הגמלים על העין, שראה אותו עושה כונות והכנות לבטל עין הרע של אנשי העיר, ואחר שנכנס לביתם והכניס שם הממון העצום שהביא עמו, אז אם יסכימו ליתן את רבקה ליצחק אין לו לחוש מעין הרע שלהם בשביל הממון כשיוציא אותו מביתם לילך לעירו, יען כי כיון שנתרצה אביה בקדושיה ליצחק נעשה הממון שלה, ולא יטילו עין הרע. אבל אם לא ירצו לתת לו את רבקה יש לו פחד על הממון מעין הרע שלהם כשיקחנו ויוציאנו מביתם, ואז יהיה נצרך לעשות הסגולה הזאת דְּלִינְקוֹט זָקְפָא דְּיָדָא דְּיַמִּינֵיהּ בְּיָדָא דִּשְׂמָאלֵיהּ, וְזָקְפָא דְּיָדָא דִּשְׂמָאלֵיהּ בְּיָדָא דְּיַמִּינֵיהּ, ולזה אומר: וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל, מלת אוֹ היא ר"ל: וְכֵן , דאמר להם: אֶפְנֶה עַל יָמִין וְכֵן עַל שְׂמֹאל.

"וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר", מְנָא יָדַע? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד, הֶרְאוּהוּ חֲלוֹמוֹ וּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. קשה, מה שאלה זו, והלא הפתרון הוא מכוון היטב בענין החלום שכל שאלה זו, והלא הפתרון הוא מכוון היטב בענין החלום שכל השומעו יראה לו בעין שכלו שֶׁטּוֹב פָּתָר? ונראה לי הכונה דאם הכונה שראה בהשערת השכל שֶׁטּוֹב פָּתָר, מה יתרון יש לשר האופים על זולתו בראיה זו, שכל אדם יש לו מוח בקדקדו לידע בהשערת שכלו שטוב פתר, וכיון דאמר וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים, משמע שהיה לו ראיה יתירה בדבר זה, שלא ראה אותה זולתו, ולכן אמר מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד רָאָה חֲלוֹמוֹ, וּפִתְרוֹן חֲלוֹם חֲבֵרוֹ, ולכן אמר וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר , דלאו על ראיה שכלית קאמר, אלא ראיה ממש שראה בחלום, שהגידו לו הפתרון של חלום שר המשקים כאשר פתר לו יוסף הצדיק עליו השלום.

תֵּדַע, דְּלָא חָזִי אִינִישׁ, לָא דִּקְלָא דְּדַהֲבָא, וְלָא פִּילָא דְּעַיִּל בְּקוּפָא דְּמַחֲטָא. יש להקשות למה לא אמר 'פילא דסליק לאגרא'? ונ"ל זה אפשר להיות מהרהור היום, כגון שראה ביום אדם עב וגס הרבה, אשר קומתו ועוביו עולה שיעור ארבעה או חמשה גופים של שאר אדם שראהו עולה בסולם לאגרא, ויתבהל מאד על המראה איך גוף גדול בעוביו וקומתו יוכל לעלות בסולם לאגרא?! ולכך בלילה ראה פיל שהוא בריה גדולה בכמותה בעוביה ובקומתה עולה בסולם לאגרא, כי זה יתהווה מן מראה שראה בעיניו ביום ויתפלא בו. אך אי אפשר שיזדמן שיראה ביום חפץ גדול נכנס בְּקוּפָא דְּמַחֲטָא, כדי שיצטייר בלילה בדלומו שהפיל נכנס בְּקוּפָא דְּמַחֲטָא.

אֵין מַרְאִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ.. וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא: "וְרַעְיוֹנֵי לִבְבָךָ תִּנְדַּע". קשה, מה חסרון מצא בראיה דפסוק רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ (דניאל ב, כט) , שהביא פסוק זה. ונ"ל בס"ד, דהתם יש לפרש דאיירי שאותם רעיונים הוציאם גם כן בדבור בפיו, ולכן ראה אותם בחלום, אבל רעיונים שלא היו אלא רק בלב ולא הוציאם בפה אין רואה אותם בחלום. לכך הביא פסוק זה דְּרַעְיוֹנֵי לִבְבָךָ, שלא אמר רַעְיוֹנְךָ בסתם, אלא פירש אפילו על רעיונים שלא היו אלא בלב דוקא. ואי הוה מביא האי קרא לחודיה לא הוה מיניה הוכחה גמורה על החלום, דהא אמר רַעְיוֹנֵי לִבְבָךָ תִּנְדַּע ולא נזכר חלום, לכך הביא גם כן פסוק רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ, דמשמע חלום, דהא קאמר עַל מִשְׁכְּבָךְ.