בניהו על ברכות נג.

סַבְרֵי מִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ. יש להקשות, למה בית הלל פירשו טעמייהו הם בעצמם, ובית שמאי לא פירשו טעמייהו? ונראה לי בס"ד, דבית שמאי הם ראשונים בהוראה, וטעמם פשוט כיון דכל אחד חייב לברך למה יוצא ידי חובתו על ידי אחרים, הלא זה כלל גדול בתורה דקיימא לן בכל מקום מצוה בו יותר מבשלוחו (קידושין מא.) כן זה יקיים מצות הברכה על ידי עצמו. ובית הלל דפליגי, הוצרכו לפרש טעמם דאחד מברך, משום דאיכא בזה מצוה מן המובחר, דְבְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ (משלי יד, כח) , ולכן אף על גב דמצוה בו יותר מבשלוחו, אם השליח עביד מצוה מן המובחר טפי מן המשלח יעשה השליח, וכמ"ש המפרשים בדין זה דמצוה בו יותר מבשלוחו. ולהכי גם כאן אֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם. ואחר שאמרו בית הלל טעם זה למילתייהו, תו לא יספיק אותו הטעם הפשוט דאמרינן על בית שמאי, ולכך בא לפרש טעם חדש לבית שמאי דאמרי כָּל אֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ ולא עבדינן מצוה מן המובחר דְהַדְרַת מֶלֶךְ דאיכא בהיכא דְאֶחָד מְבָרֵךְ לְכֻלָּם, והיינו טעם זה דאם אחד מברך לכולם שצריך להשתיק את כולם ביחד איכא בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ , ומשום מצוה מן המובחר דְהַדְרַת מֶלֶךְ אין מבטלים תלמוד תורה שהוא גדול מכל המצות. אך מקשים, אמאי מהדר תלמודא לבקש טעם לבית שמאי דלית הלכתא כוותייהו? ונ"ל, צריך לידע תחילה טעם בית שמאי כדי שנדע ונבין אם בית הלל באו להקל או לעיכובא, ונפקא מינה אם לא אמרו לעיכובא שפיר מצי כל אחד ואחד לעשות כחומרת בית שמאי, ולית לן בה.