בניהו על ברכות נד.

בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּעֲרָבוֹת וּבְגָמָל. בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע כתבתי דקדוק, למה נס המים נקטיה על המקום, ונס הגמל לא נקטיה על המקום? ותירצתי בס"ד בזה כמה אופנים, ע"ש. ועוד אך נס המים מבורר במקום ההוא, שלא היה בו מים, ועכשיו נברא בו עין המים, ולהכי נקטי על המקום. אבל נס שנעשה לו בְּרִיסְתְּקָא דִּמְחוֹזָא שנפלה החומה אין נס זה מבורר, דדילמא היתה רעועה ואתרמי דנפלה מאיליה בההיא שעתא, ולכך לא נקיט נס הצלתו על שם המקום, משום דחדוש זה שנעשה באותו מקום אין מבורר שנעשה בדרך נס, אלא י"ל דהיתה רעועה ונפלה בטבע מאיליה, להכי נקיט הוראת נס הצלתו על שם הגמל, דכולי עלמא חזו דגמל היה רודף אחריו וניצול ממנו, וזה ניכר לעיני הרואין טפי. אי נמי נראה לי בס"ד, בערבות הנאתו מגוף המקום שנהפך עפר המקום של ערבות למים, אך בְּרִיסְתְּקָא דִּמְחוֹזָא שנפלה החומה, לא נפלה על הגמל שהיה רודפו והמיתה אותו, ורק נפילתה אהניה ליה, שהיתה סיבה שיוכל להשמט מן הגמל בכניסתו לאותו חצר אחר שנפתח לפניו.