בניהו על ברכות נא

וְתַבְרָא אַרְבַּע מְאָה דַּנֵי דְּחַמְרָא. נראה לי העיקר כמ"ש בס"ד בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע, דלא שברתם במזיד, אלא מן כעסה נסתבב להם סיבה שנשברו, כגון שהיתה התקרה של אוצר היין שבו מונחים דַּנֵי דְּחַמְרָא כולו נסמך על עמוד אחד, והיה העמוד שבור מעט, ולא הרגישו בו, והיא קמה בכעס לסגור פתח האוצר, וכיון שקמה בכעס נתקלה בדבר אחד כבד של ברזל שלא היה עומד כראוי, ונפל זה הברזל הכבד על העמוד ושברו לגמרי, ואז נפלה כל התקרה של האוצר שהיתה סמוכה על אותו עמוד, וכיון דנפלה על הדני דחמרא נשברו ת' דני. או נסתבב הדבר על ידי אופן אחר, באופן שלא קמה ושברה בכעסה בידים ת' דני, דכל המשבר בלי בחמתו כאילו עובד עבודה זרה (שבת קה, ב) , ואם שברה ת' דני נמצא עבדה עבודה זרה ת' פעמים ח"ו! וזה לא יתכן לומר על אשת חבר כמוה, ואיך עולא נתרצה לפייסה אחר כך? דאי הוה הכי אין לך חנופה גדולה מזו! ועתה נ"ל בס"ד, דלא שברה ת' דני לשפוך היין לאבוד, אלא הכונה שנתכעסה על בעלה והאורחים שלו, ונכנסה לבית היין שהיה שם דַּנֵי דְּחַמְרָא סתומים, והיא שברה הכסוי והמגופה של ת' דני לפתוח אותם, ולחלק כל היין לאחרים ולאנשים זרים, שלא יהנו ממנו בעלה והאורחים שלו. ואומרו תַבְרָא, קאי על הכסוי והמגופה של החביות, לפתחם לבזבז היין שבתוכם. ועט"ר הרב מו"ר אבי זלה"ה בספרו מדרש אליהו פירש: קָמָא בְּזִיהֲרָא וְעַלְתָּה לְבֵי חַמְרָא לחלק היין כולו לעניים לקדוש והבדלה, שלא יהנו ממנו בעלה והאורחים שלו, ואף על פי שקמה בזהרא לעשות דבר זה, זכתה בעבור מצוה זו לשבר אַרְבַּע מְאָה דַּנֵי דְּחַמְרָא , פירוש: ארבע מאות דינים דחמרא יין שמצד סיטרא אחרא שברה אותם במצוה זו. ועוד רמז בעל המאמר לפי דרכו, 'יַלְתָּא' [441] גימטריא 'אֱמֶת' [441] , שהם מקיפי זו"ן [זעיר ונוקבא] , שָׁמַעְתְּ מלשון: וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת הָעָם (שמואל א. טו, ד) , ר"ל: נתקבצו מקיפי זו"ן, וְתַבְרָא אַרְבַּע מְאָה דַּנֵי כנז"ל, עכ"ד. ולפי פירושו אין אנחנו צריכין להדחק בגוזמא של סך אַרְבַּע מְאָה דַּנֵי, כי זה הסך אינו על אַרְבַּע מְאָה דַּנֵי ממש, אלא הכונה אַרְבַּע מֵאוֹת דִּינִין , ודו"ק.