בניהו על ברכות מג.

אָמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּא: בַּר פַּחְתֵּי, עַיֵּין בְּבִרְכַּת מְזוֹנָא קָאָמַר לָךְ. נ"ל בס"ד, קראו בַּר פַּחְתֵּי ר"ל: בר חכמה, כי החכמה היא יו"ד דשמא קדישא, ונקוד ספירת החכמה הוא פת"ח, וזהו: בַּר פַּחְתֵּי – פת"ח יו"ד. והוא דאמר ליה עַיֵּין , כי בזמן קדמון היה אחד מברך וכולם יוצאים ידי חובתם בשומעם ממנו. וכיון דהמסובים הם גדולים, היה המברך מכוין כונות עמוקות בברכת המזון, ולכן צריך לעיין בשכלו סדר הכונות שצריך לכוין בברכת המזון, כדי לכוין כל דבר כראוי במקומו בברכה.