בניהו על ברכות מג:

עֲתִידִין כָּל בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא, שֶׁיִּתְּנוּ רֵיחַ כַּלְּבָנוֹן. נ"ל בס"ד, הטעם לזה, כי הוצאת שכבת זרע לבטלה הוא חטא גמור! אך הרואה קרי לאונסו זה נקרא טַעַם חֵטְא. וידוע כי הרואה קרי, מרגיש בעצמו רֵיחַ זוהמא של קרי, ואינו נפסק אלא עד אחר רחיצה וטבילה, ולכן הבחורים שגברו על יצרם שאפילו קרי שהוא טַעַם חֵטְא לא טעמו, ונמצא שלא העלה גופם ריח נבאש וריח זוהמא, לכן יזכו שיעלה גופם רֵיחַ טוֹב כַּלְּבָנוֹן. ואמר: כַּלְּבָנוֹן גימטריא חקל, ר"ל, כְּחֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין, כמה שכתוב: רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה (בראשית כז, כז) , וארז"ל (זוהר הקדוש ח"א קמב) : כְּרֵיחַ חֲקַל תַּפּוּחִין קַדִּישִׁין. ועוד נ"ל בס"ד, דאותיות נ " ו רומזים לגבורה, כי הם פ " ר דינים דמנצפ"ך ונחלקים לחמשה גבורות כל חלק מספר נ " ו וכמה שאמר רבינו האר"י ז"ל דכל אותיות נ " ו שבסוף תיבה רומזים לגבורה. וידוע שהצדיקים תפארתם במידת הגבורה, כמה שכתוב (ברכות יז:) על פסוק: הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה (ישעיה מו, יב) כָּל הָעוֹלָם נִזּוֹן בִּצְדָקָה וְהֵם נִזּוֹנִין בִּזְרוֹעַ שהוא הגבורה, שגם הגבורה תמליץ טוב בעדם ותסכים במזונם. והנה אותיות נ " ו הרומזים לגבורה הם עומדים במילוי אות נ ו " ן , והמילוי נקרא לֵב , ולזה אמר: עֲתִידִין בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שעשו גבורה גדולה במלחמת היצר הרע, כמה שכתוב: אֵיזֶהוּ גִּבּוֹר? הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ (אבות ד, א) , ובחורים יש להם יצר חזק , וצריך להם גבורה גדולה וחזקה לכבשו, הנה בזכות גבורה שלהם שעשו במלחמת היצר הרע, עתידין שֶׁיִּתְּנוּ רֵיחַ כַּלְּבָנוֹן , חלק התיבה לשתים וקרי בה כְּלֵב נוּן , דהיינו מילוי אות נ ו " ן שרומז לגבורה, כי כל גבורה היא בסוד שיהיה להם שם טוב והתפארות במדת הגבורה, שהיא רמוז בלב של אות נו"ן.

אָמַר רַב חִסְדָּא: אֲפִלּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ. הא דלא נקיט אִמּוֹ , עיין מ"ש בס"ד בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע, ע"ש. ועוד נ"ל בס"ד, דאם היא אִמּוֹ אינו רשאי להשמט ממנה, אם פגעה בו ורוצה לדבר עמו, דמשום כבוד אב ואם אין לנו לחוש להאי טעמא דחשדא דקליש. והא דנקיט אִשְׁתּוֹ ולא סגי ליה בְּבִּתּוֹ וְאֲחוֹתוֹ? ללמדנו רבותא באשתו, דאף על גב דודאי היא מספרת עמו בצרכי הבית, ואפשר שנזדמן לה צורך גדול דאתי לידי הפסד, ולכן יצאה מן הבית לחפש על בעלה לדבר עמו בשביל אותו הצורך, ואם ישמט ממנה אתי לידי הפסד, אפילו הכי יש לו לחוש לחשדא ולא יספר עמה בשוק. והא דנקיט בִּתּוֹ וְאֲחוֹתו ֹ גם כן, ולא סגי ליה בְּאִשְׁתּוֹ? משום די"ל לא גזרו שלא לדבר משום חשדא אלא רק בְּאִשְׁתּוֹ, כיון דמצוי ביניהם דברים הרבה בעניינים הרבה של צרכי הבית, ולכן יתרמי טפי שתדבר עמו בשוק, וכיון דדבר זה מצוי הרבה גזרו בו משום חשדא, אבל בִּתּוֹ וְאֲחוֹתוֹ אינו דבר המצוי, כי אם יזדמן לפרקים ועתים רחוקים לא גזרי בהו. לכן אשמעינן גם באלה לא ידבר משום חשדא. והא דנקיט אֲחוֹתוֹ ולא סגי ליה בְּבִּתּוֹ? ללמדנו רבותא, אף על גב דיזדמן אֲחוֹתוֹ שהיא גדולה ממנו וחייב בכבודה, ואם דברה עמו וישמט ממנה ולא ישיב לה תשובה, מקפדת מפני הכבוד, אפילו הכי ימנע ולא ידבר עמה. ונקיט גם בִּתּוֹ ולא סגי אֲחוֹתוֹ, משום דבתו לדבר עמו מצוי טפי מֵאֲחוֹתוֹ.

וְאַל יַפְסִיעַ פְּסִיעָה גַּסָּה, דְּאָמַר מַר: פְּסִיעָה גַּסָּה נוֹטֶלֶת אֶחָד מֵחֲמֵשׁ מֵאוֹת מִמְּאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם. הקשה הרי"ף, מה שאמר תלמיד חכם משאר אדם, כיון שעושה רושם במאור עיניו. ובסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע כתבתי תירוץ על זה בס"ד, ע"ש. ועוד נ"ל בס"ד, כי תלמיד חכם דרכו להרבות בישיבה שיושב חמש ושש שעות בעסק התורה בהמשך אחד, וידוע דהישיבה ברבוי קשה לחולי התחתוניות, וכמו שאמרו במערבא לרבא אַל תַּרְבֶּה בִּיְשִׁיבָה שֶׁקָּשֶׁה לְתַּחְתּוֹנִיּוֹת (כתובות קיא.) . וידוע כי התחתוניות מכהין אור עיניו של אדם, ולכן התלמיד חכם שהוא מוכרח להרבות בישיבה שקשה לתחתוניות המכהין מאור עיניו, אם גם בדבר זה של פְּסִיעָה גַּסָּה לא יהיה נזהר ונשמר ביותר, אז הו"ל תרתי לריעותא בכיהות מאור עיניו, ולכן הזהירו אותו בזה יותר משאר אדם.