בניהו על ברכות לה.

"קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַהֳ''', מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִין בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם. נ"ל בס"ד, הא דלימדנו הכתוב ענין הברכה בנטע רבעי, ולא בדבר אחר, להורות: כי הברכה עיקר תיקונה הוא במלכות, שהיא אות רביעי של שם הוי"ה ב"ה. ומה שֶׁאֵין אוֹמְרִים שִׁירָה אֶלָּא עַל הַיַּיִן , נ"ל בס"ד לרמוז זה במילוי אותיות 'שִׁיר' שהם: שי"ן יו"ד רי"ש, דהיינו: מילוי אות י ו " ד הוא י' תצרפנו עם י"ן דמלוי ש י " ן הרי יַּיִן , ומילוי ר י " ש הוא י " ש הרי נרמז במילוי שיר – יֵשׁ יַיִן , לומר אֵין אוֹמְרִים שִׁיר אֶלָּא עַל הַיַּיִן.