בניהו על ביצה כד

כִּי אֲמָרָהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא, בְּאוֹרְתָּא אָמַר: מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה, בְּצַפְרָא אָמַר: מֻתָּרִין לְקַבֵּל. קשא איך אמר דברים הפכיים? ונראה לי בס"ד באורתא לא אמר מותרים באכילה בפירוש אלא אמר כמו שאמרו במשנה שאמר רבן גמליאל מותרין הם אלא שאין רצוני לקבל ממנו, והם דייקו האי מותרין באכילה הוא, דאי בטלטול בלבד קשא איך דבר שאסור באכילה יהיה מותר בטלטול דכיון דאסור באכילה נעשה מוקצה, ועוד כיון דאסור באכילה אם יטלטל חיישינן דילמא אכיל ליה, על כן ודאי מותרין באכילה קאמר, אך בצפרא פירש הדברים להדיה שאמר לעולם אסורין באכילה אך מותרין בטלטול משום כיון דספק מוכן הם לא החמירו בו כל כך לאסרו בטלטול, ודי להחמיר לאסרו באכילה בלבד.