בן יהוידע על יומא לג.

וּבָזִיכִין קוֹדְמִין לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם , שֶׁנֶּאֱמַר : (ויקרא ו, ה) " וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעוֹלָה , וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים " עָלֶיהָ הַשְׁלֵם כָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּם. נראה לי בס"ד הטעם שיהיה התמיד אחרון לכל ההקרבות כי ידוע דעל ידי ההקרבות עולה בירור מן הדצח"ם [דומם, צומח, חי, מדבר] מתתא לעילא בסוד מ"ן [מיין נוקבין] וכנגדו יורד שפע מעילא לתתא בסוד מיין דוכרין, וידוע שכל עליה וירידה של מ"ן [מיין נוקבין] ומ"ד [מיין דוכרין] תהיה בקו האמצעי של העשר ספירות ולכן יעקב אבינו ע"ה שהיה אחוז בקו האמצעי שהוא בתפארת ראה בחלום (בראשית כח, יב) 'סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ' שהוא רומז אל עליית הבירורים וירידת השפע על ידי קו האמצעי שהוא אחוז בו. ולכן היה יעקב אבינו ע"ה אוהב את יוסף הצדיק ע"ה ביותר מפני שיוסף הצדיק ע"ה הוא ביסוד שהוא גם כן בקו האמצעי בג' ספירות נה"י [נצח, הוד, יסוד] והוא תחתיו ממש בקו שלו. והנה קו האמצעי בשלשה ראשונות הוא דעת ובשלשה אמצעיות הוא תפארת ובשלשה תחתונות הוא יסוד ואחרי היסוד עומדת המלכות נמצא קו האמצעי הוא אותיות תמיד שהוא ראשי תיבות דעת תפארת יסוד מלכות, ולכן קרבן האחרון בכל יום הוא התמיד לרמוז שכל עליות שהיו מן הקרבנות של כל היום הם עולים בקו האמצעי שרמוז באותיות 'תָּמִיד' וקודם התמיד מקריבין הבזיכין שהיא הלבונה הרומזת לאור מקיף כנודע.