בן יהוידע על יומא יא:

בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַשֻּׁתָּפִין וּבֵית הָאִשָּׁה מִטַּמְּאִין בִּנְגָעִים. קשה למה גבי מזוזה נקיט בֵּית הָאִשָּׁה קמי בֵּית הַשֻּׁתָּפִין וגבי טומאת נגעים נקיט בֵּית הַשֻּׁתָּפִין קודם? ונראה לי בס"ד גבי חיוב מזוזה איכא רבותא בבית השותפים טפי מבית האשה משום דאף על גב שהיא אשה ולא איש עם כל זה היא יחידית ואם תעשה מזוזה היא עושה מצוה שלימה אבל בית השותפים אף על פי שהם זכרים ליכא מצוה שלימה לגבי כל חד וחד. וידוע מחלוקת האחרונים ז"ל גבי ספר תורה שאם עשו השותפים ספר תורה אחד בשותפות אי סגי להו או בעינן ספר תורה לכל חד? ויש חילוקי דיעות והכא גבי מזוזה מוכרחים השותפים לקבוע מזוזה אחת בשער ולא יותר משום בל תוסיף ואם כן הוה אמינא כיון דליכא שיעור מצוה שלם לגבי כל חד וחד יהיו פטורים לגמרי לכך אשמעינן דאף על פי כן חייבים ואחר כך נקיט בית האשה. [ראה דרשת רבינו זצ״ל בסיום התלמוד סוף מסכת עוקצין שמרחיב הדיבור בחקירה הזאת באופן נפלא] מיהו בענין טומאת נגעים איכא רבותא בבית האשה יותר יען כי נגעים באים על צרות עין שלא היה משאיל כליו שאמר אין לו לכך הקב"ה מפרסמו על ידי נגעים (ערכין טז.) והוה אמינא אין נגעים באים בבתי אשה שיש לה התנצלות אף על פי שיש לה כלים ואומרת לשואל אין לה מפני שהאשה דרכה להיות צנועה ואם תשאיל לנשים יתלמדו גם האנשים לבא לביתה לשאול ממנה לכך אומרת שאין לה ולאו משום צרות עין! לכך אשמעינן דגם בבית האשה שייך טומאת נגעים דאין זו התנצלות דהיה לה להשאיל לנשים דוקא! ולכן הכא נקיט בֵּית הַשֻּׁתָּפִין קודם לומר לאו מבעיא בֵּית הַשֻּׁתָּפִין שהם זכרים ואין להם התנצלות על שלא השאילו אלא אפילו בֵּית הָאִשָּׁה שיש לה התנצלות נמי ומה שאמרו אָמַר קְרָא: (ויקרא יד, לד) 'בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם' פירוש דכלל בזה הנשים שיש להם אחוזה מחמת ירושה ורמז על השותפים גם כן דנקיט 'אֲחֻזַּתְכֶם' לשון רבים.

(ויקרא יד, לה) "וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת".. אֶלָּא 'לוֹ', לָמָּה לִי. קשה מאי הוה ליה למימר אם לא יאמר 'לוֹ'? ונראה לי דהוה ליה למימר 'וּבָא בַּעַל הַבַּיִת' דהשתא אומר תיבה אחת בת שלש אותיות במקום שתי תיבות שהם חמש אותיות.