בן יהוידע על יומא יא.

תָּנוּ רַבָּנָן : " בִּשְׁעָרֶיךָ " אֶחָד שַׁעֲרֵי בָּתִּים וְאֶחָד שַׁעֲרֵי חֲצֵרוֹת וְאֶחָד שַׁעֲרֵי מְדִינוֹת וְאֶחָד שַׁעֲרֵי עֲיָרוֹת. קשה הוה ליה להקדים שַׁעֲרֵי עֲיָרוֹת לְשַׁעֲרֵי מְדִינוֹת על דרך לא זו אף זו כיון דנקיט תחילה בָּתִּים ואחריהם חֲצֵרוֹת? ונראה לי בס"ד בשערי מדינות דרכם לעשות בנין אצל השערים לישב שם השומרים מה שאין כן בשערי עיירות אין עושין בנין כלל אצל השער אלא השער לבדו קבוע בחומה עצמה ולכן כיון שיש בנין בשערי מדינות יש צד לחייבם במזוזה טפי משערי עיירות וכמו שאמרו בגמרא על אבולי [שערי] דמחוזא אקרא דכובי גופה תבעי מזוזה ועיין רש"י ז"ל ולהכי נקיט הסדר כך לא מבעיא בָּתִּים אלא אפילו חֲצֵרוֹת ולא מבעיא חֲצֵרוֹת אלא אפילו שַׁעֲרֵי מְדִינוֹת שיש בנין שם ונכנסין בו דרך השער ולא מבעיא זה אלא אפילו שַׁעֲרֵי עֲיָרוֹת דליכא שם בנין כלל.

וּמְצָאוֹ קַסְדּוֹר אֶחָד וְנָטַל מִמֶּנּוּ אֶלֶף זוּז. פירוש היה נוטל המזוזות הקבועים בשערים ובודקן ומחזירן אחר כך וזה הַקַסְדּוֹר עשה לו עלילה שעושה מעשה כשפים בזה כי השערים פתוחים לרשות הרבים. ודע כי גרסת התלמוד עיקר דגריס 'מַעֲשֶׂה בְּאַרְטְבִין אֶחָד' והיינו שנקרא על שם מדינתו כמו בבלי או פרסי או ירושלמי.