בן יהוידע על יומא יב.

וּבִנְיָמִין הַצַּדִּיק הָיָה מִצְטַעֵר עָלֶיהָ לְבָלְעָהּ בְּכָל יוֹם. יש להקשות לשון בְּלִיעָה לא שייך בזה? ונראה לי על פי מה שכתב 'וילקט יוסף' בשם הרב נ"ב ז"ל כל מקום שהעמידו ישראל מזבח להקריב עליו לה' כגון שילה וגבעון נתקפל מזבח של בית עולמים ובא לשם תחת המזבח שהעמידו כדי להיות מקריבין על מקום המזבח אשר שם השם יתברך קודם בריאת העולם, ואל תתמה שהרי בארה של מרים נתגלגל עם ישראל ממקום למקום ואם למאכלם כן לקרבן על אחת כמה וכמה עד כאן לשונו עיין שם. ואיתא בזבחים (זבחים קיח:) בארבעה מקומות שרתה להם שכינה לישראל בשילה בנוב בגבעון בבית עולמים ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין שנאמר (דברים לג, יב) 'חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם' כל חפיפות יהיו בחלקו של בנימין. ולפי זה מקום המזבח של בית עולמים שהוא רצועה של יהודה נתקפל ובא בחלקו של בנימין ועל זה נקיט 'לְבָלְעָהּ' שהיה רוצה לבלוע אותו מקום שנתקפל ובא בחלקו שישאר אצלו.

לְפִיכָךְ זָכָה בִּנְיָמִין הַצַּדִּיק וְנַעֲשֶׂה אוּשְׁפִּיזְכָן לַגְּבוּרָה. פירש רש"י 'זה היה שכרו שהיה הארון נתון בחלקו' וקשה והלא כבר צפה ברוח הקודש שבחלקו יהיה קודש קדשים והיכל ורק היה מצטער על אותה רצועה של מזרח וכיון דמקדם קדמתא היה בית קודש קדשים אצלו והארון הוא בבית קודש קדשים אם כן מה שכר נטל על זה הצער שהיה מצטער על מקום המזבח שיהיה אצלו? ונראה לי בס"ד דמה שאמרו נַעֲשֶׂה אוּשְׁפִּיזְכָן היינו כי בית קודש קדשים ששם הארון והשראת שכינה היתה בחלקו גם בבית שני וגם בבית שלישי כי מן הראוי אחר שהעמידו צלם בהיכל בבית ראשון צריך לשנות מקום ההיכל ובית קודש קדשים בבית שני ועם כל זה נשאר אצלו בשכרו שהיה מצטער על מקום המזבח.