בן יהוידע על יומא י.

אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה אֶלָּא בְּאָהֳלֵי שֵׁם. פירוש רש"י 'במקדש ראשון שבנה שלמה שהיה מזרעו של שם' וצריך להבין למה נקיט אָהֳלֵי לשון רבים כיון דהמקום אחד הוא? ונראה לי כי במקדש ראשון היה שני מקומות ששרתה בהם שכינה האחד בבית קדשי קדשים על הארון, והשני על המזבח שירדה עליו אש שכינה מן השמים שגם זה נקרא בשם אש שכינה בגמרא, ולכן נקיט אָהֳלֵי לשון רבים ושניהם חסרו בבית שני. ונראה לי פָּרַס גימטריא שֵׁם [340] לרמוז דמקום המקדש שנבנה על ידי זרעו של שם יבנה עוד על ידי פָּרַס שהם מספר שֵׁם.

אֵינִי יוֹדֵעַ אִם ' נִינְוֵה ' " הָעִיר הַגְּדוֹלָה ", אוֹ ' רֶסֶן ' הִיא " הָעִיר הַגְּדוֹלָה " ?. הקשו התוספות ז"ל דהוה ליה לאסתפוקי בכלח, וכל שכן הוא כיון דמינה קא סליק? עיין שם. ונראה לי בס"ד דאם קאי על כלח מוכרח לומר דמה שאמרו גְּדוֹלָה היינו על מידתה ובניינה ואם כן קשה הוה ליה למנקט זה בהזכירו בניינה של כלח דכתיב (בראשית י, יא) 'וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת אֶת כָּלַח' ויאמר כאן 'הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה' (שם פסוק יב), ולכן לא נסתפק בכלח אבל בנינוה נסתפק משום דכתיב בה (יונה ג, ג) 'וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה אֱלֹקִים' והקשו מאי קא משמע לן באומרו 'גְּדוֹלָה אֱלֹקִים'? ופירשו דמה שאמרו 'גְּדוֹלָה' לאו על כמות העיר קא משמע לן אלא על רבוי אכלוסין שהיו בה בני אדם הרבה, וכמו שנאמר (יונה ד, יא) 'אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ' משמע דמה שאמרו גְּדוֹלָה היינו על רבוי אכלוסים שהיה בה, ולהכי אמר גְּדוֹלָה לֶאֱלֹקִים כי אנשיה הרבים האלה היו מתחילה עובדי אלקים ובאותו זמן ששלח להם את יונה הנביא ע"ה קלקלו, וכמו שאמרו המפרשים ועיין באבן עזרא ז"ל. ולפי זה יש לומר דמה שנאמר בתורה 'הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה' קאי על נינוה ולאו על גודל כמותה ובניינה קאמר דאפשר שלא היתה גדולה בכמות ובנין יותר מן רסן וכלח ושאר מקומות אלא בא ללמדנו שעתידה להיות גדולה באכלוסין שלא נמצא רבוי בני אדם באותם העיירות כמו שנמצא בנינוה ולזה אמר היא העיר שעתידה להיות גדולה באכלוסין לאחרי זה ועתידה להקרא גדולה לאלקים בעבור זה. והשתא מובן הטעם שלא הזכיר הכתוב 'הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה' במקום שמזכיר את נינוה בבנין דאם היה נקיט הַגְּדֹלָה בהאי קרא דמשתעי בבניינה היינו מפרשים דמה שנאמר גְּדוֹלָה היינו על כמותה ובנינה, ובאמת לא היתה גדולה בכמותה על שאר עיירות רסן וכלח, ולכך הזכיר 'הִוא הָעִיר הַגְּדֹלָה' בפסוק השני. והנה פסוק א' אומר (בראשית י, יא) 'וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת כָּלַח' משמע רחובות היא בין נינוה ובין כלח, ופסוק ב' אומר (שם פסוק יב) 'רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח'? ונראה לי בס"ד כי 'רְחֹבֹת עִיר' לא היתה ביניהם בשורה אחת אלא היתה כמו נקודה אחרונה של סגו"ל ואחר כך בנה 'אֶת רֶסֶן בֵּין נִינְוֵה וּבֵין כָּלַח' בשורה אחת למעלה מן רחובות.

דָּבָר אַחֵר : ' אֲחִימָן ' בָּנָה עֲנָת וְכוּ'. קשה מה שייך לומר דָּבָר אַחֵר על זה דמקודם הוה דריש בשמותם וכאן מזכיר מקומות אשר בנו, ואין שייכות למקומות אלו בשמותם כדי שיאמר 'דָּבָר אַחֵר'? ונראה לי דבא לומר שכל אחד קרא שם למקום שבנה והניח בו אות אחד משמו והוא אֲחִימָ ן קרא למקום שבנה בשם עֲנָת שיש באמצע עֲ נָ ת אות נון שהוא אות אחרון שבשמו וְשֵׁשַׁי קרא מקום שבנה בשם אֲלוֹשׁ שהניח אות אמצעי שבשמו בסוף שם מקום זה שקראו אֲלוֹ שׁ , והוא עשה הפך מן אֲחִימָן זה הניח אות אחרון שבשמו באמצע שם העיר וזה הניח אמצע שמו ואות אחרון של העיר, וְ תַּ לְמַי עשה שינוי אחר שהניח אות ראשון שבשמו שהוא אות תי"ו לאות ראשון של שם העיר שקראה תַּ לְבּוּשׁ וכיון דשמות הערים האלה הם כנויים ברמז על שמותם לכך נקיט כאן לשון דָּבָר אַחֵר.

אָמַר לְהוּ : אִין , גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא. פירוש גְּזֵרַת מֶלֶךְ שתתפשט מלכות רומי תשעה חדשים בכל העולם כולו כדאמר רב אחרי זה ואם כן מוכרח שגם פרס יפלו בידם לקיים גזרה זו. והשתא אין להקשות בַּנָּאֵי בְּיַד סְתוֹרָאֵי? דזה דומה לנשבע שלא יאכל מצה בסתם דאיידי דחייל אשאר ימים חייל גם על ליל פסח, ואף על גב דאם היה נשבע על ליל פסח בפירוש לא הוה חיילה שבועתו עם כל זה בכולל חיילה. וראיתי להגאון מוהרי"ש [יוסף שאול נתנזון] ז"ל בדברי שאול שפירש מה שזה סתר וזה בנה לא היה מעצמו אלא 'גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא' ולכן יכולים לשלוט סְתוֹרָאֵי בְּבַּנָּאֵי עיין שם. ודבריו קשים דאף על פי שהחרבן גזור מאיתו יתברך אך לא צוה לאלו להחריבו! ובאמת בעבור זה נטרד עשו ולא הועילה לו תפלת יצחק אבינו ע"ה באומרו 'יֻחַן' עשו (ישעיהו כו, י) והשיב לו הקב"ה (שם) בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל וכו', עתיד להחריב בית המקדש לכך אין לו תקנה וכנזכר בגמרא (מגילה ו.) ואם כן חייבין ואשמים הם בחרבן וכן הבנאי אף על פי שגזר הקב"ה בבניינו יש להם זכות בזה שעשו רצון הקב"ה בבניינו, ואם כן עדיין תיקשי בַּנָּאֵי בְּיַד סְתוֹרָאֵי, אך כמו שאמרנו בס"ד יבא נכון.

אֵין בֶּן דָּוִד בָּא , עַד שֶׁתִּפְשֹׁט מַלְכוּת רוֹמִי תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. הנה נודע שמכנה את אדום בשם ארם וצריך להבין על מה ועל מה זוכין אדום לכל הכבוד הזה? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (אליהו זוטא יט) יעקב ועשו בהיותם בבטן רבקה אמנו ע"ה חלק המזלות שלהם את העולמות ועשו לקח עולם הזה שישלוט בכולה אך לא מצינו שמלך בעולם הזה בכל? וכתבו הטעם איהו דאירע אנפשיה ברשעתו אשר עשה אחר לידתו ולכן לא שלט בכל! ונראה כדי לקיים החלוקה שחלק בימי העיבור במקצת זמן ניתן לאדום שהם בני עשו שליטה בכל העולם כולו תשעה חדשים כנגד תשעה חודשים שהיה בבטן כי רבקה אמנו ע"ה ילדתם אחר תשעה חודשים דכתיב (בראשית כה, כד) 'וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת'. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (תהלים קג, טז- יז) 'כִּי רוּחַ עָבְרָה בּוֹ וְאֵינֶנּוּ וְלֹא יַכִּירֶנּוּ עוֹד מְקוֹמוֹ וְחֶסֶד הֳ' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים' והיינו כִּי רוּחַ זו ממשלת עשו עָבְרָה בּוֹ עברה לשון עיבור רוצה לומר תוקף שלו יהיה כנגד חדשי העיבור ואחר כך וְאֵינֶנּוּ יבולע מן העולם דכתיב (עובדיה א, יח) 'וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ וְדָלְקוּ בָהֶם וַאֲכָלוּם' וְחֶסֶד הֳ ' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו הם משיח בן דוד דאתי מלאה שנקראת עוֹלָם ומשיח בן יוסף דאתי מרחל שנקראת עוֹלָם בסוד (תהלים צ, ב) 'וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל' וְצִדְקָתוֹ לִבְנֵי בָנִים אלו ישראל בני בנים של האבות שאז ישלטו הם בעולם. ובזה יובן בס"ד (תהלים קמד, ד) ' אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה יָמָיו כְּצֵל עוֹבֵר ' אל תקרי אָדָם אלא אֱדוֹם אם תניח חולם ואל תקרי עוֹבֵר בצירי אלא עֻבַּר בפתח תחת בי"ת. ובזה יובן הכתוב במשלי (משלי כב, ח-ט) 'זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצוֹר [יִקְצָר] אָוֶן וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶה טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל' רוצה לומר זוֹרֵעַ עַוְלָה זה עשו אבי אדום יִקְצָר אָוֶן וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ לשון עיבור ושבט רוצה לומר מלכות שלו שתהיה בתוקפה כנגד זמן העיבור יכלה ואחר שֶׁיִּכְלֶה זמן זה אז טוֹב עַיִן הוּא יעקב אבינו ע"ה שחי קמ"ז שנים כמנין 'טוֹב עַיִן' [147] הוּא יְבֹרָךְ שיקבל אז הברכות שברכו יצחק אבינו ע"ה שאלו זמן לקיחתם הוא לעתיד לבוא כנזכר בזוהר הקדוש יען כִּי נָתַן מִלַּחְמוֹ זו התורה שנקראת לחם לַדָּל למלכות שנקראת בשם דל כי קול יעקב בתורה גובר על עשו. ובאופן אחר נראה לי בס"ד הטעם שתמשול תשעה חודשים כנגד תשעה ירחי לידה מפני כי עשו דר בבטן תשעה חודשים עם יעקב אבינו ע"ה ולא הזיקו ולכן יטול שכרו בזה השליטה, ולזה אמר (מיכה ה, ב) 'עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה' רוצה לומר יולדה רבקה אמנו ע"ה ילדה כי ילדה אחר תשעה חודשים. ונראה לי בס"ד כי תשעה חודשים אלו שישלטו בהם המה ר"ע יום, ובזה יובן בס"ד (תהלים ז, י) יִגְמָר נָא ' רַע ' רְשָׁעִים ואז וּתְכוֹנֵן צַדִּיק הוא מלך המשיח או צדיק רמז לאות צד"י דמנ צ פ"ך שממנו תצמח הגאולה. ובזה יובן בס"ד (ישעיה ט, ב) הִרְבִּיתָ הַגּוֹי לֹא [ לוֹ ] הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה כתיב לֹא באל"ף וקרינן לוֹ בוא"ו ודרשינן לתרווייהו כאלו כתיב לֹא לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה אלא לנו כי בראותינו שנגדל כל כך ששלט בכל העולם אנחנו יודעים ושועתינו קרובה וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים ד, ח) 'נָתַתָּה שִׂמְחָה בְלִבִּי מֵעֵת דְּגָנָם וְתִירוֹשָׁם רָבּוּ'.