בן יהוידע על יבמות עח:

'אֶל שָׁאוּל', שֶׁלֹּא נִסְפַּד כַּהֲלָכָה. "וְאֶל בֵּית הַדָּמִים עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת הַגִּבְעוֹנִים" (שמואל ב' כא, א) . קשא הוה ליה להקדים הך דגבעונים דהוה קודם זמן הספד שאול המלך ע"ה? ונראה לי בס"ד בכונה מכוונת נקיט הכתוב מניעת ההספד ברישא שלא כסדר לומר שדבר זה אין לו תקנה עכשיו דאי אפשר להספידו עכשיו כיון דעברו ימים הרבה ורק של גבעונים יש לו תקנה. ועוד נראה לי דענין גבעונים אינו אלא גרמא ומשום גרמא אין מענישין להביא רעב אך הרעב בא בתחלה בשביל מניעת ההספד וכיון דהוה רעב אז הוה עידן רתחא ואז הענישו להוסיף רעב בשביל ענין הגבעונים דוגמה לדבר מה שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות מא.) אין מענישין אעשה אלא בעידן רתחא כדאמר מלאכא לרב קטינא ולכן זכר ענין ההספד ברישא.

שְׁלֹשָׁה סִמָּנִים יֵשׁ בְּאֻמָּה זוֹ; רַחֲמָנִין, וּבַיְשָׁנִין וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים. מקשים הוה ליה למנקט להו כסדרן של כתובים דהוכחת גומלי חסדים מספר בראשית והוכחת ביישנים מספר שמות (שמות כ, טז) והוכחת רחמנים מספר דברים? ונראה לי בס"ד הוכחת רחמנים אלימתא טפי דבהדיא כתיב (דברים יג, יח) 'וְנָתַן לְךָ' ולא לאומה אחרת לכך נקיט ברישא והוכחת ביישנים אלימתא מהוכחת גומלי חסדים משום דגמילות חסדים מפיק לה מפסוק (בראשית יח, יט) 'לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו' ויש פה לומר גם בני ישמעאל ובני קטורה נחשבים בניו וביתו ואם כן איכא גמילות חסדים לבר מישראל, ולכך נקיט לגומלי חסדים לבסוף. ולפי דברי המפרשים שפירשו רחמנים מצד אברהם ביישנים מצד יצחק וגומלי חסדים מצד יעקב יתורץ שפיר דקדוק זה דנקיט להו כפי סדר האבות אשר מצדם זכו ישראל לשלשה אלה. ונראה לי בס"ד ראשי תיבות ג' אלה בחר שהוא ראשי תיבות ב יישנים ח סדנים ר חמנים רמז לדבר כִּי יַעֲקֹב 'בָּחַר' לוֹ יָ־הּ (תהלים קלה, ד) ועוד יש לומר ראשי תיבות גבר שהוא ג ומלי חסדים ב יישנים ר חמנים. גם אותיות שניות של ר ח מנים ב י ישנים ג ו מלי ח ס דים הוא אותיות יחוס לרמוז שלשה אלו הם סימן ליחוס שלהם שהיא טוב.