בן יהוידע על יבמות עז.

בָּעִי לְאַכְרוּזִי עֲלֵיהּ. הדבר יפלא איך סלקא דעתיה לחלוק על הסנהדרין שהיו בימי בועז שהתירו את רות וגיירו אותה ונשאה בועז שהיה ראש הסנהדרין והלא החולק לעשות הפך הסנהדרין הרי זה זקן ממרא וחייב מיתה כמו שפסק הרמב"ם (בהלכות ממרים פרק ג') ? ועוד דלפי דעתם למה יכריזו עליו דוקא יכריזו על אביו ואחיו וכל זרע דנפיק מן רות? ונראה לי בס"ד דודאי אין יכולין לחלוק על הוראת הסנהדרין ואין לפסלו לבא בקהל ורק רצו להכריז עליו שלא יהיה יושב בסנהדרין! דקיימא לן אין מעמידין בסנהדרין אלא המיוחסין הראויים להשיא לכהונה וכמו שנאמר שאמרו בגמרא דסנהדרין (סנהדרין לב.) אין הכל כשרים לדון דיני נפשות אלא כהנים לוים ישראלים המשיאין לכהונה. וכן פסק הרמב"ם ז"ל, וכונת שאול המלך ע"ה ודואג בהכרזה כדי שממילא יפסל למלכות! ונראה דזו היתה כונת טוב שלא רצה לישא את רות באומרו פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי (רות ד, ו) וקשא אחרי שהסנהדרין התירו את רות איך יאמר כן? ולא עוד אלא שאומר כן לפניהם! ובזה ניחא דפחד שמא המלוכה שתהיה לאחד משבט יאודה תהיה לזרעו ואם יצא זרעו מן רות יפסידו המלוכה דאף על פי שהתירו אותה לבא בקהל אין זרעה מיוחס להיות ראוי להנשא לכהונה ולזכות למלוכה.

מְלַמֵּד שֶׁחָגַר חַרְבּוֹ כְּיִשְׁמָעֵאל (דברי הימים א' ב, יז) . קשא למה נקיט כישמעאל, והלא החרב מיוחס לעשו אבי אדום דברכתו עַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה (בראשית כז, מ) , וכתיב (במדבר כ, יח) פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ? ונראה לי בס"'ד על פי מה שאמרו בזוהר הקדוש בפרשת פינחס דישמעאל הממונה שלו נחש דאיהו על מיא בימינא ועשו ממונה שלו ס"מ דאיהו על האש והוא משמאלא וכנגדן משיח בן דוד מימין לבטל את ישמעאל שהוא מצד ימין ומשיח בן יוסף לבטל את עשו שהוא מצד שמאל עיין שם. ולכן כיון שהם הוציאו שם רע בזה על ישי אבי דוד שמת בעטיו של נחש לכן חגר חרבו כישמעאל שהממונה שלו נחש. ועוד כיון שדבר זה נוגע גם כן במשיח בן דוד שעתיד לבטל קליפת ישמעאל לכן חגר חרבו כישמעאל לרמוז על מעלת מלך המשיח שדבר זה נוגע אליו גם כן. ברם הא קשיא לי באומרו 'חָגַר חַרְבּוֹ כְּיִשְׁמָעֵאל' דמשמע דבני ישמעאל משונים בחגירת החרב מאדום ושאר אומות ומה שינוי יש בזה? הלא הכל חוגרים החרב באופן אחד ואין שינוי בזה בין אומה לאומה! ונראה לי בס"ד כי אדום וכל האומות חוגרים חרב ארוך עליהם שהוא משתלשל ויורד מן האזור עד סוף קומתם בגלוי וגם בני ישמעאל יש להם חגירת חרב כזה אך בני ישמעאל רובם נושאין חרב אחר קצר שקורין אותו בערבי כ'נגר וזה אין דרכם לתלות אותו על גופם אלא תוחבין אותו בין הגוף ובין האזור בתוך נרתק שלו והוא קצר וראשו חד והורגין בו בדקירה שדוקרין אותו בגוף האדם ורובם של ישמעאלים נושאין חרב זה שקורין כ'נגר אך האדומים אין דרכם בחרב זה אלא רק בחרב הארוך המשתלשל ויורד על קומתם מחצי הגוף עד למטה. והנה ידוע דהדין הוא דאין נכנסין לבית הכנסת ולבית המדרש בסייף ורומח וכיוצא משום דרך ארץ וידוע דדרכם היה בזמן הקודם להעמיד שומר על פתח בית המדרש שלא יוכל כל אדם ליכנס. ולכן יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי אם היה חוגר חרב הארוך כבני אדום שהוא גלוי ונראה, לא היה מניחו שומר הפתח ליכנס בו לבית המדרש לכך חגר חרב הקצר שקורין כ'נגר אשר דרכם של ישמעאלים לחגור בו שזה דרכם לתחוב אותו בין הגוף ובין האזור ואינו נראה להדיא ועל ידי כך שומר הפתח לא ראה אותו ולא עכב כניסתו לבית המדרש וכשקרב אצל החכמים הלומדים הוציא החרב הזה ששלף אותו מחגורו ואחזו בידו לעיני הכל ואמר: כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ הֲלָכָה זוֹ יִדָּקֵר בַּחֶרֶב! ובזה ניחא מה שאמר 'ידקר בחרב' ולא אמר 'ישחט בחרב' כי חרב זה שקורין כ'נגר עושין בו דקירה להרוג בו בני אדם מה שאין כן החרב הארוך שהוא הנקרא סייף עושין בו שחיטה. ועוד נראה לי בס"ד מה שאמר יִדָּקֵר בַּחֶרֶב ולא אמר יהרג או ישחט, והוא דאיתא בגמרא דסנהדרין (סנהדרין נב:) גבי מצות הנהרגין דפריך ואימא דמבריז ליה אברוזי דהיינו שתוקע החרב בלבו ומשני כתיב (ויקרא יט, יח) 'וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ' ברור לו מיתה יפה! יעוין שם. ולזה אמר כאן ידקר בחרב דמבריז ליה אברוזי שתוקע בו החרב שהוא מיתה מנוולת ולא יברור לו מיתה יפה להרגו כשאר הנהרגין אלא ידקר.

כָּךְ מְקֻבְּלַנִי מִבֵּית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי: 'עַמּוֹנִי' וְלֹא 'עַמּוֹנִית', 'מוֹאָבִי' וְלֹא 'מוֹאָבִית'. קשא מה הוסיף בזה על מה שאמר אבנר תחלה ועל מה שאמרו רבנן בבית המדרש שגם הם אמרו כן אלא שדואג הקשה להם ולא יכלו למצוא תשובה לקושיתו? ונראה לי בס"ד כי הם אמרו כן על פי הסברא משיקול דעתם ולא היה להם קבלה בכך אבל יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי אמר כך מקובלני הלכה זו בלא טעם! ועל הקבלה אין לערער מחמת איזה טענה וקושיא וכמו שאמרו בגמרא בכמה דוכתי (יבמות עו:) אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה! ואם כן בטלה טענת דואג כיון דיצאה ההלכה משמואל ובית דינו בסתם בלא טעם, אפשר דכך קבלו הלכה למשה מסיני ואין משיבין על הקבלה ולכך החולק על הלכה זו ידקר בחרב ואמר כך מקובלני היינו כָּךְ 'כף כף' כלומר קבלתי הדברים בגלוי כמי שמקבל מכף לכף.

עָלַי וְעָלֶיךָ נֶאֶמְרוּ שְׁתֵּי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ. קשא מה מחדש בכך? פשיטא דכך הוא כי הטענה שייכא הן לעמון הן למואב! ונראה לי בס"ד על פי מה שכתבו התוספות למאן דאמר ההיתר הוא מן אות יו־ד דְעַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי (דברים כג, ד) קשא אם כן גם בְּמִצְרִי (דברים כג, ח) נימא הכי? ותרצו דהתם אי לא הוה אמר מִצְרִי היה צריך לומר מצרים דמאריך יותר אך כאן אדרבה אי הוה אמר 'עמון ומואב' היה מקצר טפי מן עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי. והקשו אם כן בְּאֲדֹמִי הוה ליה למימר אדום והיה מקצר אות אחת? ותרצו דאגב דנקיט מצרי נקיט אדומי ליפוי הלשון כיון דנקיט האדומי אחר מצרי יעוין שם. ולפי זה היתר המואבית אינו ברור כל כך מהאי טעמא דנקיט מואבי ולא מואבי דיש לומר דבא הכתוב להתיר את עמונית בלבד במה שאמר עמוני ולא עמון מה שאין כן המואבית דאינה מותרת. והא דנקיט מוֹאָבִי ולא נקיט מוֹאָב לא בא ללמדנו בזה כלום כמו שלימד אותנו בְּעַמּוֹנִי אלא דאגב דנקיט עמוני נקיט מוֹאָבִי ולא בא ללמד היתר בזה ולפי זה היתר מואבית אינו ברור כל כך דאיכא למדחי כאמור. ובזה יובן בס"ד מה שאמר רחבעם לשבטי ישראל (מלכים א' יב, י) קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי, פירוש היתר שלי דאתינא מעמונית חזק ועצום יותר מהיתר אבי דאתי ממואבית ולכן אמר דוד המלך ע"ה לרחבעם עָלַי וְעָלֶיךָ נֶאֶמְרוּ שְׁתֵּי מִקְרָאוֹת הַלָּלוּ שהם מקרא דשם עַמּוֹנִי ומקרא דשם מוֹאָבִי שלא נאמר 'עמון ומואב' ששני קריאות אלו באו כדי להתיר עמונית ומואבית ולא כאותם הסוברים רק מקרא עמוני בא להתיר אבל מקרא מואבי לא בא להתיר. ועוד נראה לי בס"ד ענין שתי מקראות המה חד פסוק לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי לדעת רבי יהודה וחד פסוק (דברים כג, ה) עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם לדעת רבי שמעון דדריש טעמא דקרא. או יובן דקאי על שתי מקראות של גזרה שוה דכתיב הַנִּמְצָאֹת (בראשית יט, טו) וכתיב (תהלים פט, כא) מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי דילפי מנייהו בגזירה שווה היתר הנקבות.