בן יהוידע על יבמות קט

לְעוֹלָם יִרְאֶה דַיָּן עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶרֶב מֻנַּחַת לוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו וְגֵיהִנֹּם פְּתוּחָה לוֹ מִתַּחְתָּיו (שיר השירים ג, ז) . נראה לי בס"ד הטעם דנקיט בֵּין יַרְכוֹתָיו כי הדיין שמטה את הדין הוא משום חמוד ממון וידוע דהממון מתייחס לרגלים כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיט.) על פסוק (דברים יא, ו) וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו ולכן הדיין אשר לבו נוטה להטות הדין לחזק רגליו בממון יראה כאלו החרב מונחת שם. או יובן סוף אותיות דיין הם 'ה־כ־כ־ס' שמספרם עם הכולל האותיות ק"ט כמנין גיהנם עם הכולל [109] או אותיות יו־ד נו־ן הם ירכותיו של דיין כי חצי השני של שם דיין הוא י־ן ויש באלפא ביתא בין אות יו־ד ובין אות נו־ן אותיות 'כלם' ולהפך 'מלך' שאם זכה הדיין לדון דין אמת אז נאמר בו מֶלֶךְ בְּמִשְׁפָּט יַעֲמִיד אָרֶץ (משלי כט, ד) ואם הטה משפט ועוות הדין יהיה בדינו צירוף 'כלם' כי חרב בא לעולם בעבור עוות הדין והכליה היא בחרב ולזה אמר יראה כְּאִלּוּ חֶרֶב מֻנַּחַת לוֹ בֵּין יַרְכוֹתָיו, רוצה לומר יראה החרב הרמוז בין ירכותיו שהוא בין אות יו־ד ובין אות נו־ן שהם ירכותיו סוף שמו של הדיין. ואמר עוד גיהנם גֵיהִנֹּם פְּתוּחָה לוֹ מִתַּחְתָּיו רוצה לומר יראה עצמו כאלו הוא קרוב לגיהנם שהיא פתוחה מתחתיו ולא רחוקה ממנו ובאמת כן הוא שהאדם בחיי חיותו אם ירשיע יורדים חלקים מנפשו לגיהנם וזהו הנקרא גיהנם בחיים!