בן יהוידע על יבמות קה:

הַמִּתְפַּלֵּל צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן עֵינָיו לְמַטָּה וְלִבּוֹ לְמַעְלָה. נראה לי בס"ד למטה מן אותיות עין יש אותיות כסף שהוא מלשון נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת הֳ' (תהלים פד, ג) כלומר יתפלל בחשק ותאוה להתלהבות כדי לעורר הכונה ולמעלה מאותיות לב יש אך שהוא לשון מיעוט שילבש ענוה גדולה ויאמר מי אנכי שאבא להתפלל לפני הקדוש ברוך הוא וכנודע ובזה תהיה תפילתו מרוצית דכתיב (תהלים קב, א) תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי הֳ' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ. וזהו שאמרו עֵינָיו לְמַטָּה מן אותיות עי־ן וְלִבּוֹ לְמַעְלָה מן אותיות ל־ב וכאמור. ועוד נראה לי בס"ד העין רואה ענייני עולם הזה והלב רואה ברוחניות למעלה כן התפלה פשוטה על צרכי עולם הזה ופנימיותה בצרכי שמים בספירות העליונות ועולמות העליונים והאדם יכוין על זה ועל זה בתפילתו.

אָמַר לֵיהּ אַבְדָּן: מִי הוּא זֶה שֶׁמַּפְסִיעַ עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ? וכו'. קשא למה אמר כן ' מִי הוּא ' והלא הוא רואהו מי הוא זה! והוה ליה למימר לא תפסיע על ראשי עם קודש? ועוד אומרו 'וְכִי אַתָּה הָגוּן לִלְמוֹד תּוֹרָה מִפִּי רַבִּי' מה היום מיומים שדבר בכך והלא כל יום בא ללמוד תורה מרבי ומה ראה אבידן לקנתר את רבי ישמעאל אותו היום בקנתורים אלו מתחילה ועד סופו? ונראה לי בס"ד דאיתא במציעא (בבא מציעא פג:) שהמלך מינה את רבי אלעזר ברבי שמעון לתפוס גנבים ולסטים וכן מינה גם כן בזה את רבי ישמעאל ברבי יוסי ואיתא התם שפגע אליהו זכור לטוב ברבי ישמעאל ואמר לו עד מתי אתה מוסר עמו של אלקינו להריגה? ואמר לו רבי ישמעאל מאי אעביד? הורמנא דמלכא הוא! ואמר לו: אבוך ערק לאסיא את ערק ללודקיא! ועוד איתא התם קודם שנפטר רבי אלעזר ברבי שמעון אמר לה לדביתהו ידענא ברבנן דרתיחי עלי ולא מעסקי בי שפיר, ופירש רש"י על שהיו נלקחים גנבים על ידי והיו קרובים שלהם עיין שם. ולכן גם אבידן היה בלבו כעס על רבי ישמעאל ברבי יוסי מחמת שהיה תופס קודם זה גנבים ואפשר שהיו אנשים מקרוביו וכמו שאמרו בגמרא על רבי אלעזר ברבי שמעון והוא ושאר רבנן היו מרננים אחריו דפגע בטעות באנשים צדיקים ומסרן. והנה התם בגמרא טען רבי אלעזר ברבי שמעון: קוצים אני מכלה מן הכרם! ואמר לו רבי יהושע בן קרחה: יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו! ואתה מה יש לך בדבר זה? וזו הטענה של רבי אלעזר היא גם כן אצל רבי ישמעאל ברבי יוסי דאהא סמיך לתפוס גנבי לכלות הקוצים מן הכרם אלו ישראל דכתיב בהו (ישעיה ה, ז) כֶרֶם הֳ' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל. והנה דרך הבא ליטול קוצים מן הכרם לפסוע על הגפנים כדי ליטול קוצים שיש ביניהם ולכן עתה כשראה אבידן את רבי ישמעאל פוסע על ראשי עם קודש מצא לו מקום לקנתרו על אותה מעשה של תפיסת גנבי שהיה רבי ישמעאל עושה אותה בטענה זו שהוא מכלה קוצים מן הכרם. ולזה אמר מִי הוּא זֶה שֶׁמַּפְסִיעַ עַל רָאשֵׁי עַם קֹדֶשׁ שדרכו להיות מפסיע על ראשי עם קודש כדי לכלות הקוצים שביניהם?! ורבי ישמעאל הבין כונתו על מה הוא רומז בזה והשיב לו תשובה נצחת על אותו קנטור ואמר אֲנִי שֶׁבָּאתִי לִלְמֹד תּוֹרָה מִפִּי רַבִּי רמז בזה אפילו לפי דעתך שאני שגיתי ומסרתי נקיים אין אני חייב בכך על פי תורתו של רבי דאיתא בגמרא דשבת (שבת יח.) תניא אחד נותן את הקמח ואחד נותן את המים האחרון חייב דברי רבי, ועוד איתא התם אחד נותן את העפר ואחד את המים האחרון חייב דברי רבי עיין שם. נמצא אף על פי דבלתי מים ובלתי עפר לא הוה מתעביד איסורא בנתינת המים עם כל זה הראשון פטור והאחרון חייב. ולפי זה גם בענין זה דרבי ישמעאל מוסר האדם למלכות שאומר יש לי חשש בזה הוא אינו הורגו בידו אלא הממשלה גומרת דינו והורגתו והכא נמי האחרון הוא דחייב והראשון שהוא רבי ישמעאל פטור והלכה זו יוצאה מתורתו של רבי ועל זה נתכוון רבי ישמעאל באומרו שבאתי ללמוד תורה מפי רבי. והשיב לו אבידן גם כן בדרך רמז וְכִי הָגוּן אַתָּה לִלְמוֹד תּוֹרָה מִפִּי רַבִּי? דהיינו שתוכל לדמות מילתא למילתא שאתה לומד דין הנזכר מדין הקמח והעפר דאמר רבי האחרון חייב שמצאת לעצמך פיטור מכח דין זה שהורה בו רבי? דשמא לא ירדת לסוף דעתו של רבי בהלכה ההיא ואתה טועה בדמיונך ולא דמי הא להא! ואמר לו רבי ישמעאל וְכִי מֹשֶׁה הָיָה רָאוּי לִלְמוֹד תּוֹרָה מִפִּי הַגְּבוּרָה?! והיינו כי מצינו שלשה דברים שלא נצטווה עליהם משה רבינו ע"ה בפירוש אלא למד אותם מדבריו יתברך על פי הדמיון נמצא חידש הלכה מדעתו מכח לימוד שלמד מדבריו יתברך ולא חשש לומר הלא בודאי אין אדם יורד לסוף דעתו של הקדוש ברוך הוא ואיך אלמוד מדבריו לחדש דבר בענין אחר וכל שכן בענין זה שאני למדתי דבר מדבריו של רבי שאין לי לחוש אולי לא ירדתי לסוף דעתו של רבי! ואמר לו אבידן וְכִי מֹשֶׁה אַתָּה?! דשאני משה דנפיש חיליה לכוין האמת להשיג מה שראוי ללמוד מדבריו יתברך. והשיב לו רבי ישמעאל וְכִי רַבְּךָ אֱלֹקִים הוּא?! אדרבה זה ידוע כי האלקים מי יוכל לירד לסוף דעתו אך רבך אדם הוא ויוכל אדם לירד לסוף דעתו!

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִצְטָרַע אַבְדָּן, וְטָבְעוּ שְׁנֵי בָּנָיו, וּמֵאֲנוּ שְׁתֵּי כַּלּוֹתָיו. הא דלקה בשלשה עונשים כי חטא לרבי ישמעאל ברבי יוסי בשלשה שנגע בכבוד תורתו וכבוד צדקתו וכבוד אביו ובודאי היה דעתו של רבי להוכיח לאבידן על הדבר הזה בינו לבינו ולא רצה להוכיחו ברבים שלא לביישו. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש משום דלשון הרע חמור ששקול כשלשה עבירות לכך לקה בשלשה עונשים עד כאן דבריו נר"ו.