בן יהוידע על סוכה מד:

כַּרְמַיָּא אִית לִי, זֵיתַיָּא אִית לִי. יש להקשות למה האריך לומר 'אִית לִי' בכל חד וחד והוה ליה למימר 'אִית לִי קִרְיָתָא וְכַּרְמַיָּא וְזֵיתַיָּא'? ונראה לי בס"ד דאותו השואל הוה חכים ורמז בנוסח שאלתו צדדי הספק שיש בהאי עובדא והוא כי מעשה שהיה כך היה שבתחלה לא היה לו כרמייא וזיתייא אלא רק קרייתא שהכפר הוא ממקום שדות בלבד שהיושבים שם עסקיהם לזרוע באותם השדות ולתת חלק הקרקע לבעל הקרקע והם דרים שם בכל השנה ומקום שהם דרים עליו הוא גם כן של בעל הקרייתא ההוא כי הקרקע כולה שלו ובאים עובדי האדמה לזרוע שם כמו שיש עתה במקומות אלו אשר על נהר חדקל ועל נהר פרת ומקומות אלו שהוא מקום הזריעה נקראים קרייתא, וכמו שאמרו בפסחים (פסחים ג:) 'יוחנן חקוקאה נפק לקרייתא' ופירש רש"י לכפרים לראות בתבואות ואמרו ליה חיטין נעשו יפות וכו', עיין שם. והנה האדון הזה בעל הקרייתא הנזכר לא היה לו נטיעות של כרמים ולא היה לו עדיין נטיעות של זיתים אך אחרי זה עשה שם נטיעות של כרמים בלבד והיה נעשה עידור הכרמים על ידי האנשים הדרים שם שהיו עוסקין בשדות לזרוע ונותנים לאדון ההוא חלק בקרקע מן התבואות היוצאין משם כנהוג, והם כשהיו עוסקין בעידור הכרמים שלו לא היו נוטלין ממנו שכר מפני שהם היו דרים בקרקע שלו ועוסקים וזורעים בקרקע שלו ונחשבים כמו משרתיו ופועליו, ולכן אמר כַּרְמַיָּא אִית לִי ולא כללם עם קרייתא כדי להודיעו כי מתחלה לא היה לו אלא קרייתא ואחרי זה נעשה לו שם כרמייא בלבד, ואחרי זה נעשה לו זיתייא שנטע זיתים, ולכן אמר חלוקה זו בפני עצמו זֵיתַיָּא אִית לִי והיו אותם אנשים הדרים שם עוסקין לו באלו הזיתים, אך בשנה השביעית מְקַשְׁקְשִׁין בְּכַרְמַיָּא וְאוֹכְלִין בְּזֵיתַיָּא , פירוש היו עודרין הכרמים ואוכלים מן הזיתים. ולכן מחמת דגופא דעובדא הכי הוה נעשה בדבר צדדין לכאן ולכאן דיש צד לומר אין לחוש ולומר שאוכלין בזיתים בשביעית בשביל שכר עסק העידור שמעדרין בכרמים יען דחזינן מקודם שנעשו הזיתים היו מעדרים בכרמים בחנם ואין אוכלים כלום כי לא היו עדיין זיתים אצלו, ולכן עתה גם כן יש לומר מעדרים הזיתים בחנם, ומה שאוכלים מן הזיתים? הוא מחמת הפקר שיש בשביעית כשאר עניים, ויש צד אחר לומר כיון דחזינן השתא עודרים בכרמים ואוכלים מן הזיתים מתחזי כאלו הוא פורע להם שכר טרחא מפירות שביעית, ולזה בא לשאל: אֲרִיךְ אוֹ לָא אֲרִיךְ? רוצה לומר אם הוא דבר הגון או לא הגון, ולא אמר אסור או מותר דפשיטא ליה דאין איסור, מאחר דבאמת מקודם שנעשו הזיתים היו עודרים הכרמים בחנם ולא היו נוטלין ממנו שכר טרחא רק שואל אם דבר זה אינו הגון משום מראית העין שרואין כך ואין יודעים שמקדמת דנא היו מעדרים בחנם.

הָדַר אָתָא, וְאָמַר לֵיהּ: וּמַאי אִיעָבַד. יש להקשות למה לא שאל זאת בעודו לפניו אחר שאמר לו 'לָא אֲרִיךְ'? ונראה לי בס"ד כי זה השואל היה יודע מדעתו לעשות אופן זה שהשיב לו רבי אלעזר אך הוא היה מתחסד הרבה ולא הוה נח לו לעשות אופן זה להניחם לעדור כרמים ויתן להם שכר טרחא מעות מכיסו ויפקיר הזיתים לעניים יען כי חושש מפני הרואים שאין יודעים שהוא משלם שכר טרחא מכיסו וכשרואין דאלו עוסקים בכרמים ואוכלים מן הזיתים חושד שהוא פורע שכר פועליו מפירות שביעית דהא ודאי אינו יכול לחסום פיהם לבלתי יאכלו מן הזיתים ומוכרח שיאכלו ואתי לידי חשדא, על כן הסכים בדעתו לבטלם מעסק הכרמים ולא יעסקו בשביעית כלל ואף על פי שמגיע לו הפסד גדול בזה רצה בכך משום חסידות וכיון שהסכים בדעתו לעשות כך לא שאל מרבי אלעזר כלום 'מַאי אִיעָבַד?'. אך אחר שפנה שכמו ללכת מאצלו הנה קודם שיצא מן פתח של רבי אלעזר התחיל רבי אלעזר לספר בשבחו לפני היושבים עמו שאמר 'כְּדוּ הֲוֵיתִי דַּיִר בְּאַרְעָה הֲדָא אַרְבְּעִין שְׁנִין, וְלָא חָמִיתִי בַּר אִינִישׁ מְהַלֵּךְ בְּאוֹרְחִין דִּמְתַקְּנָן כְּדֵין' וזה שמע השבח שמשבחו וחשב אולי רבי אלעזר עלה בלבו חסידות שאני רוצה לעשות לבטל עידור הכרמים לגמרי מפני שראה שלא שאלתי ממנו תיקון לדבר זה והוא מחמת שהיה חסיד ועניו לא רצה שידעו שהוא רוצה לעשות חסידות זו לכך חזר אצל רבי אלעזר ושאל 'מַאי אִיעָבַד?' תיקון לזה שיהיו אלו מעדרים הכרמים ואין בזה איסור, ואמר לו רבי אלעזר 'אַפְקַר זֵיתַיָּא לַחֲשׁוּכַיָּא' והוא כבר הסכים בדעתו לבלתי יעשה תיקון לזה אלא יבטל עסק העידור לגמרי, ורק לעיני הרואין שאל שאלה זו כדי שלא ירגישו בחסידות שהסכים לעשות בדעתו. ומה שאמר לו רבי אלעזר 'הַב פְּרִיטַיָּא לְקָשְׁקוּשֵׁי כַּרְמַיָּא' רמז לו שאין אתה צריך ליתן שכר שלם אלא דבר מועט כי אין זה אלא מפני מראית העין, ולכן לא אמר לו 'הַב דְּמֵי' אלא 'הַב פְּרִיטַיָּא' רוצה לומר פרוטות דבר מועט.