בן יהוידע על סוכה מה.

כָּל הַנּוֹטֵל לוּלָב בְּאַגְדּוֹ, וַהֲדָס בַּעֲבוֹתוֹ, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ בָּנָה מִזְבֵּחַ וְהִקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן. יש להקשות מה שייכות יש ללולב והדס גבי מזבח וקרבן? ונראה לי בס"ד דידוע שם קרבן משמעו שהוא מקרב פעולה שעושים בדבר גשמי להיות עושה תיקון בדבר רוחני כי החוטא פוגם למעלה ברוחניות ומקריב דבר גשמי ועושה בו תיקון ברוחניות ולכך נקרא קרבן שמקריב פועל הגשמי ברוחני. ופרשנו בס"ד במקום אחר דמטעם הזה היה המזבח ל"ב אמה על ל"ב אמה לרמוז התקרבות זו של פועל הגשמי ברוחני לא תהיה אלא על ידי כונת הלב ולכך המחשבה פוסלת בקרבן דאם חשב שלא לשמו וכיוצא פיגל. והנה ידוע דאין כח בלב לעשות פועל טוב אלא רק אצל ישראל דוקא ולא אצל האומות, וכתבנו בס"ד הטעם כי ישראל נשמתם מן הבריאה הנקראת 'כִּסֵּא הַכָּבוֹד' ולכך הם לבדם קבלו התורה שהיא גם כן מן הבריאה בסוד הכונה שאמר רבינו האר"י ז"ל כמו שאומרים 'בָּרוּךְ אֱלקֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבודו וְנָתַן לָנוּ תּורַת אֱמֶת' וידוע כי הבריאה היא בסוד הבינה ולכן התורה שניתנה מן הבריאה התחילה באות בי"ת שהיא סוד בינה ולכן אמרו בזוהר הקדוש 'תורה מבינה נפקא'. ובזה מובן הטעם מה שיש לישראל דוקא כח לעשות בכונת הלב פועל טוב יען כי הלב הוא סוד בינה וכמו שכתוב בפתיחת אליהו זכור לטוב 'בינה ליבא ובה הלב מבין' ומאחר שישראל נשמתם מן הבריאה שהוא סוד בינה יש להם כח בלב שהוא גם כן סוד בינה. ובזה פרשתי בס"ד מאמר רז"ל בשעה שצוה הקב"ה את ישראל בקרבנות אמרו אומות העולם לבלעם למה לא צוה לנו בקרבנות? אמר לו שוטים ישראל שקבלו התורה נתן להם הקרבנות אתם שלא קבלתם התורה לא נתן לכם הקרבנות, והוא תמוה מה תלוי זה בזה והלא גם הם יש להם ז' מצות וצריך להם כפרה בקרבנות? ובזה ניחא כי מעשה הקרבנות תלויים בכונת הלב שהפעולה נעשית בהם לקרב פועל הגשמי ברוחני על ידי כונת הלב כאמור וכיון שישראל קבלו התורה שהיא מסוד הבינה משמע דהם יש להם חלק בבינה מצד נשמתם ואם כן ממילא יש כח בלב שלהם לעשות בו פועל טוב כי גם הלב הוא סוד בינה אבל אתם שלא קבלתם התורה מוכח מזה דאין לכם חלק בבינה ואם כן אין לכם כח בכונת הלב ומה יועילו הקרבנות בחסרון הלב. גם ידוע הטעם שנקראו הצדיקים בשם ההדס כמו שנאמר (זכריה א, ח) 'וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים' כי ההדס הוא משולש ורומז השילוש שלו לשלוש הנר"ן [נפש, רוח, נשמה] שהם בסוד בי"ע [בריאה, יצירה, עשיה] רוצה לומר הנפש עשיה והרוח יצירה והנשמה בריאה שהוא סוד בינה וזה השילוש של נר"ן אינו נמצא אלא רק אצל ישראל אבל אומות העולם אין להם אלא רק נפש מן הקליפה דעשיה כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל (ישעיה כז, יא) 'כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא' גם ידוע הטעם שישראל נחשבים כנפש אחת כדכתיב בהו (דברים י, כב) 'בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה' ובעשו היו שש וקראם (בראשית לו, ו) 'נַפְשׁוֹת' היינו מפני כי ישראל הם משולשים בנר"ן וכל שילוש הוא בסוד אגודה אחת, אך אומות העולם אין להם אלא רק נפש מעשיה שהיא נפרדת ואין שם אגודה המורה על שילוש כי פחות משלשה אינו נקרא אגודה. וידוע מה שאמר במדרש (ויקרא רבה ל, יב) על ארבעה מינים שבלולב שהם כנגד ישראל שיש בהם ד' מינים, והיינו שיש בעלי תורה ובעלי מצות וזהו כנגד אתרוג שיש בו הנאת ריח והנאת אכילה, ויש בעלי תורה ואינם בעלי מצות וזהו כנגד לולב שהוא תמר שיש בו אכילה ואין בו ריח ויש בעלי מצות ואינם בעלי תורה וזהו כנגד הדס שיש בו ריח בלבד ויש שאין בהם לא תורה ולא מצות וזהו כנגד ערבה שאין בה לא ריח ולא אכילה ולזה אמר ואגודתו על ארץ יסדה כלומר אגודתו הוא לולב ומיניו על ארץ אלו ישראל שנקראו בשם ארץ דכתיב (מלאכי ג, יב) 'וְאַתֶּם תִהְיוּ לִי אֶרֶץ חֵפֶץ' יסדה לאגודה זו שיש בה ד' מינים כנגד ד' מינים הנמצאים אצל ישראל, ואיך באמת יהיו ד' מינים שבישראל אגודה אחת? אלא היינו מצד שלוש הנר"ן שנמצא בהם דאפילו הנפש לבדה היא כלולה מן נר"ן מה שאין כן אומות העולם אין בהם דין אגודה כי אין אגודה פחותה משלש קנים. ובזה מובן בס"ד המאמר כָּל הַנּוֹטֵל לוּלָב בְּאַגְדּוֹ שמורה שישראל יש להם נר"ן שהם בסוד בי"ע וַהֲדָס בַּעֲבוֹתוֹ שגם הוא מורה על כך כאמור דנמצא ומוכח מזה שישראל יש להם חלק בבינה שהוא סוד הבריאה ששם סוד חלק הנשמה לכך מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ בָּנָה מִזְבֵּחַ שהוא סוד ל"ב כאמור וְהִקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן שהוא פועל פעולתו על ידי כונת הלב שהוא סוד בינה כמו שאמר אליהו זכור לטוב 'חכמה מוחא בינה ליבא'.