בן יהוידע על שבת קכז.

וְרַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא אָמַר: יוֹתֵר מֵהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ. יש להקשות איך דייק כן, והלא כל היכא דנקיט שני דברים בזה אחר זה אין הוכחה מן הקדימה, דיש לומר שוים הם ומאי הוה ליה למעבד? ונראה לי בס"ד אם תאמר שהם שוים על כל פנים היה לו להקדים בית המדרש משום כבוד תורה, כמו שנאמר בגמרא (כתובות קו.) אמר רב נחמן האי עשה והאי עשה, עשה דכבוד תורה עדיף שיש לה דין קדימה, והכי נמי הכא אם היו הם שוים, אלא ודאי שיש יתרון למצוה זו ולכך הקדימה. אי נמי נראה לי בס"ד דאם הם שוים הוה ליה למימר מִפְּנֵי הָאוֹרְחִים וּבִטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ ולמה אמר 'מִפְּנֵי' פעם שנית לעשותם שתי חלוקות? אלא ודאי רצה לרמוז לפי דרכו של אורחים עדיף, ולהכי עשאם שני חלוקות והקדים האורחים.

מִפְּנֵי בִּטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ. קשא הוה ליה למימר מִפְּנֵי הַתַּלְמִידִים? ונראה לי בס"ד דלא הוצרך התנא ללמדנו בעבור תלמידים שבאו ללמוד ואין להם מקום ליישב דצריך לפנות להם, דזה פשיטה דלא גרעי מאורחים, אך כונתו לומר היכא דהרב קודם שהתחיל ללמד וראה שהמקום נתמלא ואם יבואו עוד תלמידים לא ימצאו מקום פנוי, מותר לפנות קודם שיבואו על הספק שמא יבואו אחר שהתחיל ללמד ואז יצטרך לפסוק הלימוד כדי לפנות. נמצא דבא ללמדנו חידוש בזה דלא שמעינן ליה מדין האורחים, דהכא מתיר לפנות קודם שיבואו התלמידים החדשים אחר שנתמלא המקום, על הספק שמא יבואו עוד תלמידים ואז יהיה ביטול בית המדרש, שצריך לפסוק הלימוד עד שיפנו להם מקום לחדשים הבאים.

בּוֹא וּרְאֵה, שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם. קשא אומרו בּוֹא להיכן יבא, ומאיזה מקום יצא? ונראה לי בס"ד דבתורה יש ד' חלקים פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד] , וכפי חלק הפשט אין מכאן הוכחה לכך, דכפי פשט המקרא יתפרש (בראשית יח, ג) אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוא שם חול, וכמו שכתב רש"י בחומש דלהגדול שבהם היה אומר כן. אך בחלק הדרשה דורשין שם זה קודש, ולהקב"ה היה אומר כן, לזה אמר בּוֹא וּרְאֵה רצונו לומר צֵא מחלק הפשט וּבֹא לחלק הדרש, ואז תראה שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם.