בן יהוידע על סנהדרין יט.

תְּנוּ עֵינֵיכֶם בּוֹ וּנְדוּנֶנּוּ. נראה לי בס"ד הכונה אל תתנו עיניכם במלכותו וכבוד עושרו אלא ' תְּנוּ עֵינֵיכֶם בּוֹ ' בגופו שאין לא יתרון בגופו על שאר אדם על כן אנחנו נדון אותו כשאר אדם ולא נחניף לו. או יובן ' תְּנוּ עֵינֵיכֶם בּוֹ ' בשמו דאתרמי לקמן ששמו יַנַּאי [71] כמנין שלנו שאנחנו שבעים ואחד וראוי לנו להיות כנגדו ולא נחשוב אותו עליון ועטרה עלינו כדי שנחניף לו. או ' תְּנוּ עֵינֵיכֶם בּוֹ ' בשמו ששמו יַנַּאי שהוא אותיות אַיִן דנחשוב אותו כאין ולא נחניף לו.

אָמַר לֵיהּ שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח: יַנַּאי הַמֶּלֶךְ, עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ וְיָעִידוּ בְּךָ! (שמות כא, כט) . יש לדקדק סגי לומר עֲמֹד ובודאי שיעמוד על רגליו? ונראה לי בס"ד לומר שלא עמידה שיש בה סמיכה דנמצא אין אתה עומד על רגליך כי מן הדבר שצריך עמידה אסור לסמוך עצמו על דבר אחר. ומה שאמר לו 'לֹא לְפָנֵינוּ אַתָּה עוֹמֵד, אֶלָּא לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אַתָּה עוֹמֵד' הא דנקיט לשון זה ולא אמר לפני הקדוש ברוך הוא או לפני האלקים כדנקיט קרא אֱלֹקִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵ־ל (תהלים פב, א), נראה לי בס"ד לרמוז לו שכל דיין שדן דין לאמתו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית (שבת י.) לכך אמר 'לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם' שזכר בריאת העולם בדבריו ורצונו לומר אנחנו חייבים לדקדק בדין אמת כי המדקדק נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית וממילא משמע דהמקל בדין אמת פוגם פגם גדול.