בן יהוידע על סנהדרין יח.

נִמְצְאוּ דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת רִבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת (שמות יח, כא) . הקשו התוספות אם תטול מן ששים רבוא שמונה־עשרה אלף ושש מאות לשרי אלפים ושרי מאות ושרי חמישים לא ישאר בישראל ששים רבוא כדי שימצא בשרי עשרות ששים אלף שהם שש רבוא? ותירוץ הראשון שתרצו דוחק דאיך מכל ששים רבוא ישראל לא יהיה אחד בהם זוכה לשררה של שרי אלפים ולא לשררה של שרי מאות ולא לשררה של שרי חמשים?! ועוד קשה מי הכריחו לתנא לפרש כן? ותירוץ השני שכתבו בשם יש מפרשים הוא תמוה דגם אם נדחוק לפרש דברי התנא בחשבון הפרטי דקאי על עת הברירה אך לא ישבו דיינים שרי עשרות ששה רבוא ולא נשארו שרי חמישים שתים־עשרה אלף וכן בשאר עם כל זה חשבון הכללי דנקיט התנא בסיפא שאמר 'נִמְצְאוּ דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת רִבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת' זה אי אפשר ליישבו דודאי קאי מספר זה בקרקפתא דגברי, ולפי התירוץ השני הנזכר לא היה קרקפתא דגברי דכולהו שררות אלא רק ששה רבוא בלבד וזה דבר תמוה מאד. ונראה לי בס"ד ליישב סיפא דברייתא הנזכר לפי דברי התוספות הנזכר הוא דלעולם משה רבינו ע"ה לא בירר דיינים מן סך ששים רבוא של ישראל אלא רק ששה רבוא דיינים אך להיות דהלכות דיני ממונות הם עניינים שונים ורבים המה שיש הלכות עדות ושטרות והלואות וטוען ונטען ושבועות וכן הלכות אבידה ומציאה וזכיה ומתנה ומכירה ושכירות וחלוקה וכן הלכות גניבה וגזלה ונזקי ממון וחובל ומזיק וכן הלכות שומרין ושותפים ונחלות שכל אלו הם עניינים רבים שונים ויש בהם עניינים מצויים הרבה ויש בהם אינם מצויים כל כך ויש אמצעים. על כן עשה משה רבינו ע"ה מעניינים הנזכר וכיוצא בהן ארבעה חלוקות דהיינו עניינים שמצויים הרבה בין בני אדם עשה אותם חלוקה אחת ראשונה בפני עצמו שצריך לעניינים אשר בחלוקה זו דיינים הרבה לדון אותם ולכן תיקן שידונו עניינים של חלוקה זו בשעה ראשונה מן היום בבית־ועד גדול הרבה אשר יש בו ששה רבוא דיינים שהם אחד מעשרה מששים רבוא ישראל ואלו הנקראים בשם שָׂרֵי עֲשָׂרֹת (דברים א, טו) להיותם אחד מעשרה מכל ישראל. ועשה עוד חלוקה שנית משאר עניינים של דיני ממונות שידונו איתם בבית־ועד שני שישבו שנים־עשר־אלף דיינים ואלו נקראים שָׂרֵי חֲמִשִּׁים מפני שמספרם הוא אחד מחמשים מכל ישראל ואלו השתים־עשרה אלף ביררם מאותם ששה רבוא דיינים שישבו בבית־ועד הראשון והם דנים עניינים של חלוקה השנית דרך משל בשעה שניה מן היום ואלו יקומו מבית־ועד הראשון וישבו בבית־ועד השני. ועשה עוד חלוקה שלישית משאר עניינים ואלו ידונו למשל בשעה שלישית מן היום וישבו בבית־ועד זה ששה אלפים דיינים ולקחם מן החשובים אשר בבית־ועד השני שהיו שנים עשר אלף ואלו נקראים שָׂרֵי מֵאוֹת שמספרם הוא אחד ממאה מכל ישראל וידונו עניינים שבחלוקה זו בבית־ועד הרביעי [השלישי] והם מן החשובים שיש באותם שתים־עשרה אלף. ועשה עוד חלוקה רביעית משאר עניינים של דרך משל שישבו בבית־עד הרביעי והם שש מאות דיינים שנבררים ונבחרים מאותם ששה אלפים דיינים ואלו נקראים שָׂרֵי אֲלָפִים שמספרם עולה אחד מאלף ישראל שהם שש מאות אלף וידונו בבית־ועד הרביעי. נמצא לפי זה אותם הדנים־בבית ועד הראשון הם ששה רבוא והדנים בבית־ועד השני הם שתים־עשרה אלף והדנים בבית־ועד השלישי הם ששה אלפים והדנים בבית־ועד הרביעי הם שש מאות סך הכל אם תמנה את היושבים בכל ועד בפני עצמו תמצא מספר שבעה רבוא ושמונה אלפים ושש מאות והוא החשבון הנזכר בסיפא דברייתא הנזכר. וכל זה כתבתי ליישב סיפא דברייתא על פי פירוש 'יש מפרשים' שהביאו התוספות אבל בלאו הכי יש לומר תחילה בירר שש מאות החשובים ביותר ולאלו קרא אותם שָׂרֵי אֲלָפִים כי עולין לחשבון אחד מאלף מששים רבוא ישראל. ואחר כך בירר מחשבון הנשארים סך ששה אלפים לדון חלוקה אחרת וקראם שָׂרֵי מֵאוֹת לפי שהם אחד ממאה מכל ישראל ואחר כך בירר שתים־עשרה אלף וקראם שרי מאות כי מספרם הוא אחד ממאה מעיקר המספר של כל ישראל ואלו ידונו חלוקה אחרת. ואחר כך בירר מן הנשארים שתים־עשרה אלף וקראם שָׂרֵי חֲמִשִּׁים שמספרם עולה אחד מחמשים ממספר העקרי של ישראל ואלו ידונו חלוקה אחרת מן העניינים. ואחר כך בירר סך ששה רבוא דיינים וקראם שָׂרֵי עֲשָׂרֹת שמספרם עולה אחד מעשרה ממספר העקרי של כל ישראל ואלו דנים חלוקה אחרת והשתא דברי הברייתא יתיישבו כפשוטן הן ברישא הן בסיפא. ובזה האופן אשר כתבתי יתורץ בס"ד דקדוק אחר עצום בדברי התנא דברייתא שאמר 'נִמְצְאוּ דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת רִבּוֹא וּשְׁמוֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת' וקשא למאי הוצרך לצרף הפרטים של החשבון לעשותם כללי והלא אפילו תינוק יודע לצרפם מאחר שפירש הפרטים? ובזה ניחא שהוצרך לעשות צירוף זה לאפוקי מפירוש 'יש מפרשים' דלפי פירושם לא בירר אלא סך ששה רבוא דוקא. ובאמת צריך לחקור לבקש טעם לדברי 'יש מפרשים' הנזכר מי הכריחם להבין כך שלא בירר אלא רק ששה רבוא בלבד, ונדחקו לפרש דברי התנא מה שאמר נמצא וכו' והיה לפרש כמו אופן שכתבתי דלעולם בירר שבעת רבוא ושמונה אלפים ושש מאות? ונראה לי בס"ד דסברי יש מפרשים דוחק לפרש שהוצרך משה רבינו ע"ה למנות כל כך דיינים שהם שבעה רבוא ושמונה אלפים ואפילו למנות ששה רבוא בלבד הוא דוחק ורחוק כי יש להקשות למה הוצרך כל כך? אבל במספר ששה רבוא אף על פי דלא הוצרך לכך איכא טעמא אחרינא למספר זה כדי להורות לדיינים שיזהרו להיות קדושים דכתיב הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַהֳ' (ויקרא כז, לב) ומספר זה הוא אחד מעשרה כן הם יקדישו עצמם למצות הדין והמשפט ויסבלו עול ציבור כזה אף על פי שצריך להעביר זמן הרבה על זאת. והנה במספר הכללי דנקיט תנא דברייתא שהוא שבעת רבוא ושמונה אלפים ושש מאות נראה לי בס"ד לרמוז רמז נכון כי מספר הנזכר הוא ראשי תיבות שם שַׂר־אֵשׁ שהוא ראשי תיבות 'שש מאות שבעת רבוא ששה אלפים' וידוע מה שכתב הרב קהילת יעקב ז"ל בשם סודי רזיא גבריאל הוא הסופר של מעלה והוא הדיין לפני כסא הכבוד וכל מקום שנאמר 'בא מלאך וחבטן' הוא גבריאל שהוא הדיין עד כאן לשונו. ולכן כיון שהוא דיין למעלה הוא נצב על הדיינים למטה לראות ולפקח על הדין אשר דנין כי מסטרא דיליה אינון ולכן נרמז במספר הכללי הנזכר שם שַׂר־אֵשׁ כלומר שם בבתי דינין למטה נמצא שר אש הוא גבריאל שהוא שר האש. ועוד נראה לי בס"ד לרמוז במספר זה שהוא סימן שלו 'חזו' דהיינו ז' רבוא ח' אלפים וא"ו מאות שמורה לדיינים במספר זה ואומר להם חזו כמו לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת הֳ' (תהלים מו, ט) שהוא רצונו לומר ראו כן אומר להם ראו בעין השכל שלכם שמא דין מרומה הוא ולא תפסקו הדין על משמע אוזן בלבד. גם חזו לשון נבואה כמו גד החוזה, חזון ישעיהו, כלומר תהיו חוקרים ודורשים לגלות הנסתר כאשר הנביא מגלה הנסתרות דעל כיוצא בזה אמרו 'חכם עדיף מנביא'.