בן יהוידע על ראש השנה כו.

תַּנְיָא. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כְּשֶׁהָלַכְתִּי לַעֲרַבְיָא, הָיוּ קוֹרִין לְ'דִכְרָא' 'יוֹבְלָא'. יש להבין למה אמר 'כְּשֶׁהָלַכְתִּי' לימא בְּעֲרַבְיָא קוֹרִין כָּךְ בְּגַלְיָא קוֹרִין כָּךְ? ונראה לי בס"ד שבא לחזק הדבר שלא נחשוב שהוגד לו זה מפי השמועה אלא הוא הלך לשם וראה שקורין כך. ועוד אפשר הוא הלך למקומות אלו בדבר מצוה ורצה להזכיר זכות המצוה שעשה בהליכתו שם בהבלעה ורמז. והא דהוצרך האי תנא דברייתא למנקט 'אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא' שלשה פעמים דדי לומר אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁהָלַכְתִּי לַעֲרַבְיָא, הָיוּ קוֹרִין וכו' וּכְּשֶׁהָלַכְתִּי לְגַלְיָא, הָיוּ קוֹרִין וכו' וּכְּשֶׁהָלַכְתִּי לְאַפְרִיקִי, הָיוּ קוֹרִין וכו'? ונראה לי בס"ד דנחת תנא דברייתא זו ללמדנו שלא תחשוב דאמר רבי עקיבא הני תלת מילי בבת אחת בבית המדרש אלא לומר דכל חדא אמר לה בזמן אחר באפי נפשה, ונפקא מינה מזה אם נאמר דאמרם בבת אחת שמע מינה שלא ידע רבי עקיבא מחידוש הלשונות אלא רק תלת אלין כיון דקבצם ואמרם בבת אחת אי הוה ידע עוד היה אומר עוד אבל אם נאמר דכל מילה אמרה בזמן אחר כאשר נזדמן ענין שלה בבית המדרש אפשר דידע עוד ואמרם גם כן בבית המדרש והאי תנא מה דשמע ממנו נקיט ליה בברייתא זו.

לְכַלָּה נִינְפֵי, מַאי קְרָאָה? (תהלים מח, ג) "יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ". נראה לי בס"ד נוֹף פירושו מחוז או פלך והנקבה כשנשאת נקראת בַּיִת וזו שהיא כלה כדי לכבדה יותר קורין אותה בשם מחוז או פלך שהוא גדול אלף אלפים יותר מן הבית. או נראה לי בס"ד נִינְפֵי מלשון (תהלים סח, י) 'גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹקִים' שהוא רוצה לומר תזיל ותטיף ואמרו רבותינו ז"ל (כתובות נט:) 'אין אשה אלא לבנים' לכן פותחים פיהם לטובה עליה שקורין אותה נִינְפֵי רוצה לומר תזיל ותטיף בנים, שלא תהיה עקרה שרחמה סגור שאינה מזלת מבטנה בנים, ולכן המחוז או פלך נקראים נוֹף שהם מזילים לעיירות קטנות מיני מאכל ומיני מלבוש. אי נמי קורין אותה נִינְפֵי לשון נוֹף רוצה לומר שתוליד זכרים כי הזכר נקרא נוֹף ד'הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה' (דברים כ, יט) ולכן אמר 'יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ' דבזכר הכל שמחין, מה שאין כן בנקבה הכל עצבין ולה פותחים פיהם לסימן טוב שתוליד זכרים שנקראים נוֹף.