בן יהוידע על נדה ל:

לְמָה הַוָּלָד דּוֹמֶה בִּמְעֵי אִמּוֹ? לְפִנְקָס שֶׁמְּקֻפָּל וּמֻנָּח. נראה לי בס"ד לרמוז לאדם שיסתכל בחייו תמיד הפנקס שלו פתוח כמו שאמר התנא הַפִּנְקָס פָּתוּחַ וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת (משנה אבות ג, טז) וכן אמר התנא כָּל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִין (משנה אבות ב, א). ' וְיָדָיו עַל שְׁנֵי צְדָעָיו ' לרמוז כל המעשים מתייחסים לידים והמחשבה בראש ורמזו לו בזה שיעשה המצות בשלימות המחשבה. גם רמזו לו חסדי השם יתברך עם ישראל דמחשבה טובה מצרפה למעשה לכך ידיו ששם המעשה דבוקה בראשו ששם המחשבה. ' וּשְׁנֵי אַצִּילָיו עַל בִּרְכָּיו ' רמזו לו על פי מה שאמרו חכמינו ז"ל על פסוק 'וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו' (בראשית כט, א) שהצדיק הוא שולט ברגליו להוליכם למקום שירצה והרשע רגליו שולטים בו לכך נותנים לו שליטה בידיו על רגליו לרמוז לו שיהיה צדיק שהוא שולט ברגליו ולא להפך. ' וְעֲקֵבָיו עַל שְׁתֵּי עַגְבוֹתָיו ' הנה העגבות הם ראש של חצי השני של הגוף והעקב הוא סוף חציו השני ורמזו לו אם יהיה צדיק הקדוש ברוך הוא מגביהו מן העקב לראש. ' וְרֹאשׁוֹ בֵּין בִּרְכָּיו ' רמזו לו שיסתכל תמיד בתיקון הברית ובשלימות כי שלימות האדם תלויה בברית והברית בין הברכים ושם יסתכל בעינים שבראשו בחושית ובשכלית. ' וּפִיו סָתוּם ' ללמדו שיאחז תמיד מדת השתיקה וכמו שאמרו וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה (משנה אבות א, יז) . ' וְטַבּוּרוֹ פָּתוּחַ ' כי מזונו הוא מן הטבור והוא בחצי הגוף לרמוז לו שיתנהג תמיד במידת האמצע הן באכילה הן בשתיה הן בשאר ענייני מחייתו. ' וְאוֹכֵל מִמַּה שֶּׁאִמּוֹ אוֹכֶלֶת וְשׁוֹתֶה מִמַּה שֶּׁאִמּוֹ שׁוֹתָה ' רמז שלא יאכל מגזל וגניבה אלא ממה שנותנים לו מורשיו ומה שנותנים לו מן השמים. ' וְאֵינוֹ מוֹצִיא רְעִי ' רמז שיעשה מצות ומעשים טובים בלי פסולת ותערובת רעי. ' וְנֵר דּוֹלֵק עַל רֹאשׁוֹ ' רמז לנשמה שנקראת נֵר אינה שוכנת בקרבו כשהוא בבטן אמו אלא עומדת על ראשו ומאירה לו כי נשמה זו היא מאור מקיף שעומדת למעלה מראשו ועיין בשער מאמרי רשב"י. ואומר ' בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי ' (איוב כט, ד) הרי זה מבואר על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בברכת השחר בברכת מלביש ערומים. ' וּמְלַמְּדִים אוֹתוֹ כָּל הַתּוֹרָה ' אף על גב דאחר כך סטרו ומשכחה ממנו אהניה ליה שתחזיק הקדושה קודם שיחזיק היצר הרע.

"תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ", זֶה יוֹם הַמִּיתָה, "תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן", זֶה יוֹם הַלֵּדָה (ישעיה מה, כג) (תהלים כד, ד) . קשה הוה ליה להקדים יום הלידה? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמרו חכמי המוסר דהמיתה סיבבה הלידה דאם לא היו מתים לא היו נושאין נשים כדי להוליד בנים אך מחמת שמתים רוצה שיהיה לו זכר קיים לכך רוצה להוליד בנים. ומה שאמר ' הֱיֵה בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע ' נראה אף על גב דהוא צדיק עם כל זה אם יסתכל בעונות שהם בעקביו שהם כעס וגאוה וכיוצא ששקולים לעונות חמורות ימצא עצמו ' כְּ רָשָׁע' בכף הדמיון על דרך שאמרו כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה (שבת קה: פסחים סו:) כל המתגאה כאלו עובד עבודה זרה (סוטה ד:) וכל המלבין פני חבירו כאלו שופך דמים (בבא מציעא נח:) . אי נמי אף על פי שאתה צדיק בגלגול זה תהיה בעיניך כרשע מצד גלגול הקודם וכאשר נמצא באיוב שהיה גלגול תרח עובד צלמים. אי נמי 'בְּעֵינֶיךָ כְּרָשָׁע' מצד שיש עונות שעושין אחרים ואינו מוחה בהם ונקראים על שמו כמו שאמרו בגמרא על פרתו של רבי אלעזר בן עזריה דשל שכינתו היתה ונקראת על שמו (שבת נה.) . ואמר עוד ' וֶהֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר, וּמְשָׁרְתָיו טְהוֹרִין ' כלומר אל תאמר מה אעשה עונותי רבו ואיני כדאי לתשובה ולבא לידי טהרה.