בן יהוידע על נדה כז.

אַחִיכוּ עֲלֵיהּ; מַאי שְׁנָא? פְּשִׁיטָא. יש להקשות על רב פפא מאי סלקא דעתך למימר מלתא כדנא דפשוטה במאה פשטי. ונראה לי בס"ד כי ראה דרב ביבי נקיט דבריו על רבי שמעון דוקא והן אמת דבמשנה לא נזכר אלא רבי שמעון אך בברייתא נזכרו שלשתם רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ולכן רב פפא בא להקשות על רב ביבי אמאי נקיט האי מלתא על רבי שמעון בלבד ולא נקט לה על רבי יהודה ורבי יוסי מאחר דשלשתם נזכרו בברייתא ונזכרו רבי יהודה ורבי יוסי קודם רבי שמעון ובעלמא קיימא לן דהלכה כרבי יהודה ורבי יוסי אי פליגי על רבי שמעון וכאן לא בא רב פפא לפרש בזה טעמא דרבי יהודה ורבי יוסי אלא אמר דבריו בדרך קושייא דמקשי על רב ביבי היינו נמי טעמייהו דרבי יהודה ורבי יוסי ואמאי זכרת דבר זה על רבי שמעון ולא נקטת ליה על רבי יהודה ורבי יוסי? והם לא הבינו דבריו בלשון קושיא אלא הבינו דבריו בנחת דנחית לפרש לנו טעם של רבי יהודה ורבי יוסי ולכך 'אַחִיכוּ עֲלֵיהּ' והוא השיב להם דאפילו לפי הבנתכם שחשבתם שבאתי לפרש טעמא דרבי יהודה ורבי יוסי אין מן הראוי שתחיכו עלי דאפילו כי הא מלתא לימא איניש ולא לשתוק קמי רביה ובזה רמז להם שטעו בכונתו והוא לא היה כונתו לפרש טעמא דרבי יהודה ורבי יוסי אלא בא להקשות על רב ביבי וכאמור.