בן יהוידע על כתובות טז:

כֵּיצַד מְרַקְּדִין לִפְנֵי הַכַּלָּה. קשה הוה ליה למימר 'כיצד מקלסין' כי בדברי קלוס משתעו בית שמאי ובית הלל ולאו בגוף הריקוד? ונראה לי בס"ד דהתנא קרי לקלוס בשם רקוד מלשון הרקדת הקמח, להבדיל הפסולת שבו לזרקם וליקח הסולת נקי כן קלוס זה צריך לעשות בהרקדה שידקדק להעלים המומין ולהזכיר השבח דוקא. אך מקשים אמאי לא אמר 'כיצד מרקדין לפני החתן'? ותירץ בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו דהאשה ניחא לה אפילו באדם פחות ובעל מום ושחור ד'טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו' ולכן אין צריכין להמציא לחתן חן בעיני הכלה אך הכלה צריך שתמצא חן בעיני החתן לכך עושין הקלוס לה. ועוד הכלה כיון שנשאת נקשרת בחבלי החתן שאינה יכולה לבעוט בו ולישא איש אחר ד'אתתא לבי תרי לא חזיה' אבל החתן אפשר שיקח לו אשה אחרת על כלתו אם לא תמצא חן בעיניו לכך עוסקין בקלוס שלה דוקא עד כאן דבריו נר"ו.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כַּלָּה כְּמוֹת שֶׁהִיא. פירשו התוספות ז"ל דאם יש בה מום ישתוקו. והקשה הרי"ף ז"ל כיון דלבעלת מום ישתוקו, אם כן אין אומרים כלה כמות שהיא! עיין שם. וגם לפירוש שני קשה כי לשון כמות שהיא לאו משמע שיעלימו דבר. ונראה לי בס"ד הכונה המרקד אומר דברים אלו 'כלה כמות שהיא' והכונה לומר בעת שראה אותה החתן קודם ארוסין לא עשו לה סרק וכחל ושאר מיני יפוי כדי שתטב בעיניו אלא הראו אותה לו כמו שהיא והוטבה בעיניו. או יובן בס"ד הכונה דאיש ואשתו קודם בואם לעולם הזה נזדווגו זה בזה בעולם הנשמות וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל. נמצא הלוקח בת זוגו אז כמו שהם מחוברים זה בזה למטה כן השרשים שלהם מחוברים זה בזה למעלה בעולם הנשמות. ולזה אמר המרקד 'כלה כמות שהיא' רצונו לומר החתן לקח בת זוגו ולא חטפה מזולתו ונמצא זו היא כלה של החתן כאן בעולם התחתון כמו שהיא באמת בעולם העליון במקום שרשים שלהם ששם יחדיו ידובקו.