בן יהוידע על כתובות י:

מַאי אַלְמָנָה? אָמַר רַבִּי חַנָּא בַּגְדָּתָאָה: 'אַלְמָנָה' עַל שֵׁם מָנֶה. פירוש 'אל מנה' אין לה מנה דחסר לה מנה ממאתים דבתולה. או הכונה 'אל מנה' פירוש תלך אצל נותני מנה ולא אצל נותני מאתים. אך קשה אמאי לא שאל מאי בתולה? ונראה לי בס"ד כי ידוע דהדם עצמו נקרא בתולים והוא כמו פתולים כי בי־ת תתחלף בפ־ה באותיות בומ־ף והוא מאי דכתיב נַפְתּוּלֵי אֱלֹקִים נִפְתַּלְתִּי (בראשית ל, ח) שעניינו חיבור, שזה הדם מחבר כותלי אותו מקום בפנים לסגור הפתח שביציאתו משם נפתח הפתח ולכן הבועל ואינו מוצא דם בתולים טוען 'פתח פתוח מצאתי' ועל כן הבת בתחלתה נקראת בתולה ואין בזה לשאל 'מאי בתולה' כי ידוע הוא שנקראת כן על שם הדם המצוי בה הנקרא בתולים כאמור אבל על אלמנה שואל 'מאי אלמנה' כי אין בגופה דבר יתרון וחידוש שתהיה נקראת על שמו אלמנה ומשני שנקראת על שם מנה שהיא משונית מן הבתולה שיש לה מאתים כי זו אין לה אלא מנה. או יובן ששאל 'מאי אלמנה' שהיא אינה כדאי לשם זה שהוא לשון חוזק כמו בָּרִיא אוּלָם (תהלים עג, ד) ושם זה ראוי לבתולה שיש לה חוזק ואומץ טפי, ומשני נקראת על שם מנה. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש שנקראת על שם מנה היינו דאל־ף של אלמנה יתחלף באות ה־א באחה"ע ואם כן אותיות אלמנה הוא לה מנה עד כאן דבריו נר"ו.

'מָטָר' מַשְׁקֶה, מַרְוֶה וּמְזַבֵּל וּמְעַדֵּן וּמַמְשִׁיךְ. נראה לי נקיט חמשה דברים כנגד חמשה גבורות כי המטר הוא בסוד הגבורות כמו שאמרו רז"ל (תענית ב.) למה נקרא גבורות גשמים מפני שיורדין בגבורה ולכן נקיט חמשה פעולות טובות שיוצאין מן חמשה גבורות.

'מִזְבֵּחַ' מֵזִיחַ וּמֵזִין, מְחַבֵּב וּמְכַפֵּר. נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו מהרח"ו [מורנו הרב רבי חיים ויטאל] ז"ל שעל ידי המזבח נתקנים הדצח"ם [הדומם, צומח, חי, מדבר] דהיינו על ידי כונת המקריב שהוא חי מדבר, והקרבן שהוא חי בלתי מדבר, ונסכים וסלתות שהם צומח, והמלח שהוא דומם. ולכן כנגד ד' תיקונים הנזכר נקיט הכא ד' תוארים פעולות טובות שהם מֵ זִי חַ וּ מֵ זִי ן מְ חַבֵּ ב וּ מְ כַפֵּ ר. וסופי תיבות שלהם 'נבחר' וראשי תיבות שלהם ארבעה מימי־ן דאותיות מזבח אם תרבעם תמצא בהם ארבעה מימי־ן ואותיות אמצעיות של מֵ זִי חַ י־ז עולה טוב [17] וכן אותיות של מֵ זִי ן עולה טוב ואותיות אמצעיות של מְ חַבֵּ ב ושל מְ כַפֵּ ר ביחד עולה מספר נס [110] שהוא מספר שם הוי־ה במלוי אלפין [יו־ד ה־א וא־ו ה־א = 45] ושם אדנ־י [65] בסוד מ־ם שבלוחות בנס עומדין (שבת קד.) שימשך טוב וטוב משניהם. ובזה יובן רמז הכתוב במשלי (משלי ל, לג) וּמִיץ אַף יוֹצִיא דָם, דהמזבח יש בו ארבעה פעולות טובות שהם מֵ זִיחַ מֵ זִין מְ חַבֵּב מְ כַפֵּר דראשי תיבות שלהן ד' פעמים מ' והיינו דָם רוצה לומר ד' פעמים מ־ם וְהָאַף שהוא הכעס והרוגז שראוי להיות על ידי העונות המזבח שבו יהיה ד' פעמים מ־ם מוציאו ממחנה ישראל. ונראה לפרש בס"ד ענין ארבע פעולות טובות אלו דנקיט גבי מזבח והוא מֵזִיחַ גזרות זהו העדר הרע וּמֵזִין זהו השגת הטוב שתמורת הרע יבא טוב וידוע אם ישראל ניצולין בזכות האבות לא יזכו אלא רק להעדר הרע אבל לא יזכו שיבא טוב תמורת הרע אבל אם יהיו ניצולין בזכותם יזכו שיבא להם טוב תמורת הרע כמו שנאמר (דברים כג, ו) וַיַּהֲפֹךְ הֳ' אֱלֹקֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, וכמו שאמרו המפרשים ז"ל על פסוק (תהלים יח, כ) וַיּוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב יְחַלְּצֵנִי כִּי חָפֵץ בִּי, רוצה לומר אם יוציאני למרחב שיביא לי טובה תמורת הרעה זו הוכחה כי יחלצני בשביל שחפץ בי ולא בזכות אחרים. גם ידוע אם יהיו ניצולין בזכות האבות ישאר רושם העונות שלהם במקומו אבל אם בזכותן לא ישאר אפילו רושם והיה כלא היה. ולזה אמר מֵזִיחַ גזרות וּמֵזִין שהוא טובה במקום רעה אז מוכרח שהוא מְחַבֵּב ישראל שהם ניצולין בזכותם וגם עוד מְכַפֵּר לשון קנוח שלא ישאר מן העונות אפילו רושם.

'תַּמְרֵי' מְשַׁחְנָן, מַשְׂבְּעָן, מְשַׁלְּשְׁלָן, מְאַשְּׁרָן וְלָא מְפַנְּקָן. נחית להודיע שבחן כדי שיהיו עמלי תורה מרגילים עצמם בהם כי הוא היה מאנשי עירינו בגדאד יע"א [יגן עליה אלוקים] שהיתה עיר חשובה שבבבל ששם מצוים תמרים הרבה ונמצא מנה להם חמשה מיני חשיבות ולכן הצדיק נמשל לתמר דכתיב צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח (תהלים צב, יג) כי הצדיק צריך שיהיה שלם במזון שהם התורה והמצות בחמשה שהם: מעשה ודבור וכונה ומחשבה ורעותא דלבא. רמז לדבר וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹקִים וְיָשִׂישׂוּ 'בְשִׂמְחָה' (תהלים סח, ד) אותיות 'בחמשה'.

'דָּשָׁא' אָמַר רָבָא: דֶּרֶךְ שָׁם. הדבר הזה יפלא מה מקום מצא מסדר הש"ס להביא דברי רבא, הלא כאן נזכר שם דָּשָׁא בדברי אביי בדרך העברה בעלמא ולמאי מודיעינו כאן מה שאמר רבא בשם דָּשָׁא? וכבר דרשות אלו הביאם המסדר בגמרא דשבת (שבת עז:) עם שאר דרשות כיוצא בהם. ונראה לי בס"ד כי מסדר תלמודא מצא קושיא בדברי אביו אשר הובאו כאן דאמר 'תַּמְרֵי בָּתַר נַהֲמָא כִּי עִבְרָא לְדָשָׁא' וקשיא ליה הלא הדשא הוא הדלת והבריח אינו מחזק גוף הדלת ורק מחזק מניעת הכניסה ומחזק סתימת הפתיחה שסתמו אותה בדלת שהוא הדשא, אך את גוף הדשא עצמו אינה מחזקתו שאינה מוספת בו כלום מה שאין כן התמרים הם מחזקים את הגוף עצמו ממש! ולכן קשיא ליה איך מדמי חיזוק הגוף בתמרים לחיזוק הדלת בבריח דהא הבריח אינו מחזק את גוף הדלת שאינו מוסיף חוזק בגופו של דלת כי אם רק מחזק מניעת הכניסה בפתיחה אשר עשו המניעה על ידי הדלת דעתה על ידי הבריח אין האדם יכול לדחות את הדלת וליכנס לפנים בפתיחה ההיא? ועל כן הביא מסדר הש"ס האי מילתא דרבא דאמר 'דָּשָׁא' דֶּרֶךְ שָׁם דמשמע אין גוף הדלת נקרא דשא כי אם הפתיחה של הפתח אשר נסתמה בדלת היא הנקראת 'דָּשָׁא' שהוא רוצה לומר דֶּרֶךְ שָׁם כלומר דרך זאת הפתיחה ילכו ויבואו שם ואם כן לפי זה שפיר אמר אביי תמרי מחזיקין ומתקנין את הגוף כמו הבריח שמחזיק ומתקן את הפתיחה שסותמין אותה בדלת שלא יוכל אדם לקלקל תיקון שלה ולהכנס לפנים. וכיון שהביא דברי רבא במשמעות 'דָּשָׁא' הביא מה שאמר כיוצא בזה ב'דַּרְגָא' וב'פּוּרְיָא' כדי שעל ידי כך יביא דברי רב נחמן בר יצחק מה שדרש בשם 'אַיְלוֹנִית' שזה שייך להאי מתניתין דמכלתין יען כי רב נחמן בר יצחק סמך דרשה זו של אילונית לדרשות רבא ורב פפא באומרו אַף אָנוּ נֹאמַר: 'אַיְלוֹנִית' דּוּכְרָנִיתָא דְּלָא יָלְדָה, רוצה לומר כיון שדרשו רבא ורב פפא השמות גם אנו נדרוש את השמות. ונראה לפרש בס"ד מה שרמזו רבנן בדרשת שמות אלו דראיתי להגאון חיד"א ז"ל שכתב 'דָּשָׁא' ראשי תיבות ד בור ש ינה א כילה עיין שם. ונראה לי בס"ד רמז רבא בשלשה דברים אלו דראשי תיבות שלהם דש־א ענין מוסרי שבכל שלשה דברים אלו צריך האדם למעט ולא להרבות כי רבויים הוא נזק אך מאחר שהגוף מתענג בהם איך אפשר שלא ירבה בהם? ולזה לימד אותנו מוסר גדול שהאדם אף על פי שהוא יושב בביתו וארמונו יצייר בדעתו שהוא מהולכי דרכים וכאלו הוא מהלך בדרך דאז הטבע יחייב לכל הולכי דרכים למעט באכילה ולמעט בשינה ולמעט בדיבור כי סתם הולכי דרכים אין הולכי רגלי אלא רוכבים והרוכב קשה עליו להרבות בדבור עם חבירו אלא שם הוא משכן השתיקה ושם עיניו לאורח שלו. ולזה אמר ' דָּשָׁא ' רוצה לומר בשלשה דברים שהם ראשי תיבות דש־א על האדם לצייר בדעתו דֶּרֶךְ שָׁם כלומר שהוא מהלך בדרך שאז הטבע יכריחו למעט בהם וכן הוא ישלוט על תאותו למעט בהם. ואמר עוד ' דַּרְגָא ' אָמַר רָבָא דֶּרֶךְ גַּג רמז בדרגא של סולם עליית העולמות כמו שנאמר (בראשית כח, יב) וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ, וכל צדיק עושה לו סולם בעבודת הבורא שהם התורה והמצות להעלות בו עליותיו ולהעלות בו העולמות, וחלום יעקב אבינו עליו השלום הנזכר היה על סולם שהיה לו אשר עשה אותו מעסק התורה והמצות ובזה הסולם צריך לדקדק איך לעשות כי עליית העולמות ועליית הספירות לכלול התחתון בעליון. כי ידוע שכל העולמות וכל הספירות עומדים זה על גבי זה במדרגות והיינו כי העשר ספירות המה סדורים ג' מדרגות זו למעלה מזו כי חכמה בינה דעת נקראים שלשה עליונות עומדים למעלה מן חסד גבורה תפארת שנקראים ג' אמצעיות וכן חסד גבורה תפארת שהם שלשה אמצעיות עומדים למעלה מן נצח הוד יסוד שנקראים שלשה תחתונות. ומנין עלייתם הוא להעלות ג' של נצח הוד יסוד במקום ג' של חסד גבורה תפארת וכן שלשה של חסד גבורה תפארת במקום שלשה של חכמה בינה דעת וכן על זה הדרך מעולם לעולם עד אין סוף! נמצא העליות הם שלש במקום שלש וזהו ' דַּרְגָא ' הוא סולם שעושה לו האדם מעסק התורה והמצות להעלות בו עליותיו צריך שתהיה עליותיו דֶּרֶךְ ג ־ ג דהיינו שלש במקום שלש וגג הוא שלש ושלש. או ' דַּרְגָא ' דֶּרֶךְ גַּג רוצה לומר שיעשה בו עליה מתתא לעילא לניצוצי הקדושה וזהו דֶּרֶךְ גַּג רוצה לומר מתתא לעילא. ואמר ' פּוּרְיָא ' שֶׁפָּרִין וְרָבִין עָלֶיהָ, היינו פריה ורביה דפוריא הוא ראשי תיבות 'פריה ורביה' שהם הולדה של זכר ונקבה שהם כנגד אותיות ו־ה שבשם הוי־ה שמספרם י"א ונרמז באותיות י־א דפוריא.