בן יהוידע על חולין צ:

דִּבְּרָה תּוֹרָה לְשׁוֹן הֲבַאי. דִּבְּרוּ נְבִיאִים לְשׁוֹן הֲבַאי. דִּבְּרוּ חֲכָמִים לְשׁוֹן הֲבַאי. דִּבְּרוּ חֲכָמִים לְשׁוֹן הֲבַאי (דברים א, כח) . יש להקשות מה הכריח למקראות ולחכמים לדבר לשון הבאי? ונראה לי בס"ד לכל מקרא ולכל מאמרי רבותינו ז"ל יש סוד ולפי ביאור שיש לזה בדרך הסוד אין זה לשון הבאי אלא לשון אמיתי ומדוייק היטב ורק הפשט שלו שהיא כמו משל הוא לשון הבאי ולפי הכונה הסודית מוכרח לדבר בלשון זה ואינו הבאי. ונראה לי מה שאמר הֲבַאי היינו רצונו לומר 'הבא יוד' כי ד' חלקים פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] רמוזים בד' אותיות השם וחלק הסוד רמוז באות יו"ד דשם הוי־ה ולזה אמר הֲבַאי כלומר הבא ללשון זה חלק הסוד שהוא ביו"ד ואז תדע אמיתותו.

וּמִשְּׁמוֹנִים וּשְׁתֵּי רִבּוֹא נַעֲשֵׂית. עיקר הגרסא היא 'ריבות' כלומר פ"ב נערות בתולות שלא ראו דרך נשים. ויש להקשות למה לא נעשית על ידי זכרים קטנים שהם טהורים? ונראה לי בס"ד כדי ללמד צניעות לנקבות שיקחו קל וחומר ומה מקום הקודש עושין לו צניעות בפרוכת כל שכן אנחנו הנקבות שראוי לנו להזהר בצניעות מאד ומביאים סך שנים ושמונים כמנין אלומה [82] רמז לאחדות לרמוז שמקום כפרתם של ישראל תלוי באחדות שהוא אלומה. גם הוא גימטריא לבן [82] רמז שעל ידי קדושת מקום הזה יתלבנו העונות של ישראל.