בן יהוידע על בבא מציעא ס

קָרִי אַנַּפְשֵׁיהּ "צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ" (משלי יא, ח) . פירש רש"י צדיק מצרה נחלץ זה רבא. קשא אם כן מה 'קָרִי אַנַּפְשֵׁיהּ' וצריך לומר דקרי אנפשיה סוף הפסוק ואי אפשר לומר דרב פפא קורא על עצמו סוף הפסוק. ונראה לי בס"ד דהוא קָרִי אַנַּפְשֵׁיהּ תחלת הפסוק שאומר 'צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ' שאמר זה על עצמו ולא על רבא. אי נמי קרי זה על רבא ועל עצמו וכונתו בזה על עצמו הוא שאומר צרה זו של הפסד זה אינה צרה וצריך אני לשמוח בה יען כי בודאי בזה הדבר נצולתי מצרה אחרת קשה מאד וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים קיח.) חסרונות והפסדות אשר יזדמנו לאדם הם לטובתו כדי להצילו מדבר רע וקשה של מיתתו או מיתת בניו וכמו שאמרו (עה״פ תהלים קלו, א) עשיר בשורו עני בשיו אלמנה בביצתה. מעשה בחסיד שהיה יושב ולומד בחצות לילה בחדר השינה אשר אשתו ובניו ישנים שם ובהיותו לומד זוהר בכונה והתלהבות נשכו עקרב ויצעק בקול גדול ותיקץ אשתו ותאמר מה לך? ויאמר עקרב נשכו! ולקחה הנר לחפש על העקרב להרגו ולא מצאתו ותאמר לבעלה צריך שנצא מחדר זה ונישן בחדר אחר מאחר שיש כאן עקרב ולא הרגנו אותו שמא יצא וישוך עוד, וכן עשו ויקומו כולם וילכו לחדר השני ואחר שישבו בחדר השני אמרה לבעלה איה השמירה של התורה שכתוב בה בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ (משלי ו, כב) הלא אתה היית יושב ועוסק בה בהתלהבות ולא שמרה אותך מן העקרב? ולא הספיק בעלה להשיב לה תשובה על דבריה והנה שמעו קול מפלה של הכותל והתקרה שנפלו בחדר שהיו ישנים בו ויאמר לה בעלה זאת תשובתיך ראי איך התורה שמרה אותנו והצילה כמה נפשות בנשיכה זו של העקרב נמצאת נשיכה זו חיים ועל זה קרי רב פפא אנפשיה 'צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ'.