בן יהוידע על בבא מציעא סא:

"לֹא תִגְנֹבוּ", עַל מְנָת לְמֵיקַט (ויקרא יט, יא) . הקשה הרב עיון יעקב ז"ל למה ליה למימר הא דכל שכן הוא אם אפילו לשלם תשלומי כפל שעושה לטובתו להנותו אסור ומכל שכן על מנת למיקט? ותירץ על מנת למיקט נמי לטובתו קאמר שיתכפר הצער על חטאיו עיין שם. והגאון חיד"א ז"ל תירץ שעושה לטובתו שיזהר בשמירת חפציו עיין שם. וקשיא לי בדבריו דלימוד זה ישנו גם בגונב על מנת לשלם תשלומי כפל דאז יתלמד לשמור ממונו דלאו כל שעתא מתרחיש ניסא שימצא הגניבה וירויח תשלומי כפל? ונראה לי בס"ד דהוה אמינא עושה על מנת לשלם תשלומי כפל גריע טפי שראוי שלא יעשה כן דמחזיק עצמו לרשע לפני בעל הגניבה ולפני אחרים והתורה צותה וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מֵהֳ' וּמִיִּשְׂרָאֵל (במדבר לב, א) אבל על מנת למיקט שגונב בצנעה ומחזיר אחר כך בצנעה שאין שום אדם מכיר בו הוה אמינא דמותר.

אֲנִי הוּא שֶׁהִבְחַנְתִּי בְּמִצְרַיִם בֵּין טִפָּה שֶׁל בְּכוֹר לְטִפָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל בְּכוֹר. מקשים הוה ליה למימר בין בכור לאינו בכור ולמה נקיט טיפה? ונראה לי בס"ד כי המצריות היו מזנות הרבה ואפילו עם הבנים שלהם ויזדמן שהאשה שוכב בעלה מצד אחד ובנה רווק מצד אחד והיה במחשך מעשיהם שבא עליה בעלה והטיל בה שכבת זרעו וגוברת בה טומאת תאותה ופונה אל בנה השוכב בצידה השני ומזנה עמו ונמצא הוטל בכריסה זרע בעלה וזרע בנה בבת אחת ומי יוכל לידע איזה טיפה נקלטה במעיה שנתעברה ממנה? ורק הקדוש ברוך הוא ידע זאת שהטיפה של בנה נקלטה במעיה והעובר נוצר ממנה והוא בכור לאביו שהוא בנה הרווק והרגו הקדוש ברוך הוא במכת בכורות. ולזה אמר אֲנִי הוּא שֶׁהִבְחַנְתִּי בְּמִצְרַיִם בֵּין טִפָּה לְטִפָּה שההבחנה וההיכר הוא בטיפות שהיו במעיים שיש בהם טיפות של בעל וטיפות של בן הרווק שנכנסו בכריסה של אשה בזה את זה תכופין.

וּמִמִּי שֶׁתּוֹלֶה קְלָא־אִילָן בְּבִגְדוֹ, וְאוֹמֵר: תְּכֵלֶת הוּא. מקשים מאי רבותא דהאי רמאות במצוה זו של ציצית משאר רמאות שעושין במצוות אחרים כגון אינו רוצה להפסיד שכר כתיבת פרשיות של תפילין אלא מניח חתיכת נייר בבתים ואומר מזוזה היא ומביא חוטין לבן מן השוק ומניח בבגדו ואומר ציצית הוא וכן כיוצא בזה? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער מאמרי רשב"י) דהסטרא אחרא יש לה אחיזה יותר בגוון שהוא כמראה תכלת אבל התכלת עצמו שהוא מדם חלזון שאנחנו מניחין בציצית הוא קדושה גדולה ולכן לא היה נוהג אלא בזמן בית המקדש כי הלבן והתכלת הם רומזים לבחינה עליונה עיין שם. ולכן הגוון שדומה למראה התכלת נקרא קלא אילן כי קלא [131] גימטריא ס"מ [סמא־ל=131] . והנה ידוע שהסטרא אחרא מתאוה להתדמות לקדושה כדרך הקוף שטבעו להתדמות לאדם וכן הוא מנהג הסטרא אחרא על כן כיון שזה עושה מרמה במצוה זו להביא קלא אילן שהוא חלק הסטרא אחרא דפלוני במקום תכלת שהוא קדושה גורם שתכנס הסטרא אחרא במקום הקודש ויתקיים מה שנאמר וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ (משלי ל, כג) כי זה נותן כח לסטרא אחרא להתלבש במלבושי כבוד ח"ו ולכן עונו גדול יותר משאר מרמות שעושים בשאר מצות מפני שזה הרמאות בקלא אילן שהוא חלק פלוני ששם נאחז כי לכן קלא הוא מספר ס"מ ולכן נפרע ממנו על זאת יותר משאר רמאות דשאר מצות. ובזה מדויק המאמר באומרו שֶׁתּוֹלֶה קְלָא־אִילָן בְּבִגְדוֹ וְאוֹמֵר 'תְּכֵלֶת הוּא' הכונה בשביל שאמר תכלת הוא נמצא קרא שם תכלת שהוא בקדושה על קלא אילן שהוא סטרא אחרא והרי זה כקורא את הכלב בשם המלך.

אִלְמָלֵא הֶעֱלִיתִי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אֶלָּא בִּשְׁבִיל דָּבָר זֶה, שֶׁאֵינָן מִטַּמְּאִין בִּשְׁרָצִים, דַּיִּי. קשא מאי רבותא דשרצים משאר טומאות ואיסורים שנצטוו בהם ישראל בתורה בצאתם ממצרים? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הגאון חיד"א ז"ל בחומת אנך על פסוק אֹכְלֵי בְּשַׂר הַחֲזִיר וְהַשֶּׁקֶץ וְהָעַכְבָּר (ישעיה סו, יז) דאיתא במדרש שוחר טוב (מזמור י"ח) אליהו זכור לטוב שאל את רבי נהוראי מפני מה ברא הקדוש ברוך הוא שקצים אמר לו לצורך נבראו שבשעה שהבריות חוטאים הוא מביט בהן ואומר מה אלו שאין בהם צורך אני מקיימם אלו שיש בהן צורך על אחת כמה וכמה עיין שם. וכל זה הקל וחומר שיש בו סנגורייא לישראל הוא רק אם ישראל יהיו נבדלין משקצים ורמשים דאז נמצא אין בהם צורך אבל אם אין נבדלין מהם הרי יש בהם צורך דאוכלים אותם ובטל אותו קל וחומר, נמצא איכא רבותא טפי לישראל ותועלת גדולה בהבדלתם משקצים ורמשים כי בזה יהיה להם קל וחומר להצילם מן הפרענות. ועוד נראה לי בס"ד כי מצרים נקראת עֶרְוַת הָאָרֶץ (בראשית מב, ט) כי היתה מצד טומאתה פסולת וזוהמא של חלק הארץ ודומה בזה לשרצים שהם פסולת וזוהמא של חלק בעלי חיים לכך תלה הפרשתם של ישראל והבדלתם משקצים להבדלתם ועלייתם ממצרים. ולפי זה מה שאמר הכתוב אֲשֶׁר הֶעֱלִיתִי רצונו לומר שנעשה עילוי ומעלה גדולה לישראל במצוה זו של הבדלתם והפרשתם מאכילת שקצים ורמשים ועל זה יבוא לנכון המשל דאמרו רבותינו ז"ל במדרש לרופא שנכנס אצל חולה אחד אמר לו לא תאכל דבר זה ולא תאכל דבר זה ונכנס אצל חולה אחר אמר לו אכול מה שתרצה ומדברי הרופא הבינו שחולה הראשון לחיים וחולה השני למיתה בר מינן לכך הקפיד על הראשון ולא הקפיד על השני וכן על ישראל הקפיד וצוה שלא לאכול שקצים ורמשים ודבר טמא ועל העכו"ם לא הקפיד.