בן יהוידע על בבא מציעא ס.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זָכוּר לַטּוֹב. בחלוקה דקליות ואגוזים אמר וַחֲכָמִים מַתִּירִים ולא אמרו זָכוּר לַטּוֹב כי הוא עושה להנאת עצמו ולמה נברכנו? אך בחלוקה דפוחת השער שיש בזה הנאה לבני אדם שעל ידי כך אוצרי פירות מוכרים בזול ולכך ראוי זה לברכה.

וּמוֹדִים שֶׁלֹּא יָבֹר מֵעַל פִּי מְגוּרָה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּגוֹנֵב אֶת הָעַיִן. מקשים הוה ליה למימר גוֹנֵב ומאי כְּגוֹנֵב בכף הדמיון? ונראה לי בס"ד דאין זה גונב ממש דהן אמת דתחלה ראה הלוקח פני המגורה הגריסין נקיים מן הפסולת מכל מקום בעת ששוקל לו הגריסין הוא לוקח מן התחתונות שנראין הפסולת בהם ובידו שלא יקנה בעת שראה אותם בכף מאזנים שיש בהם פסולת ונמצא דסבר וקביל ומחל אך אמר כְּגוֹנֵב מפני שבערמה זו משך את הלוקח אצלו לקנות בחשבו שכל הגריסין נקיים הם ואחר שהניח הגריסין בכף מאזנים לשקול בוש לחזור בו אחר שפסק הדמים ונמצא סבר וקביל מחמת הבושה ולכן אמר כְּגוֹנֵב בכ"ף הדמיון.

אֵין מְפַרְכְּסִין לֹא אֶת הָאָדָם וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא אֶת הַכֵּלִים. נראה לי בס"ד נקיט שלש אלה על דרך לא זו אף זו דמפרש בגמרא אדם בעבד כנעני שהוא זקן ואין מוצא לו קונים וצובעו וחושבין שהוא בחור וקונים אותו ואם כן זה ודאי אסור דאפשר יפסיד הלוקח כל המעות דעבד זקן אינו כלום וְנְהוּם כְּרֵיסֵיהּ, לָא שָׁוִי אבל בהמה דלא שייך בה האי פסידא הוה אמינא דאין בזה מיחוש. ולא מבעיא בהמה דמעשיו אינם עושין לה שבח כלל כי משקה לה מי סובין שהוא מראה הכל לשעה וכן סריקת שערה הוא מראה לשער לשעה לכך אסור דהוי גונב דעת אבל כלים ישנים שצובען ונראין חדשים שזה עושה שבח בגופם שהוא דבר המתקיים בהם וכל בעל הבית עושה כן בביתו לכלים שלו שגם הלוקח אם היה כלי שלו כך עושה לו כך הוה אמינא דשרי, וקא משמע לן דגם זה אסור משום גונב דעת שהלוקח חושב הוא חדש וחשוב מעצמו ונותן דמים יותר ואינו שוה כך.