בן יהוידע על בבא קמא לז.

חָנָן בִּישָׁא תָּקַע לֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא. נראה שהביא הגמרא האי עובדא כדי ללמוד ממנה הרבה דברים האחד לאשמעינן דסלע הכתוב על זה במתניתין הוא סלע מדינה שהוא פלגא דזוזא והשני אשמעינן אף על גב דגבי נזקין כתיב מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם (שמות כב, ד) מכל מקום כהאי גונא שהוא דמי בשתו אף על פי שנתן לו זוזא מכא אין לו עליו כלום דאם לא כן איך קבל זה ליקח והיה לו לצעוק לפני רב הונא שיכריחהו לשלם זוזא טבא והשלישי אשמעינן אף על גב דזה חנן קבל עליו את הדין ושילם עם כל זה בישא קרו ליה מפני שלא ניחם על דעתו ואוותה נפשו לבייש את ישראל ובאמת אמרו שיחת תלמידי חכמים צריכה תלמוד (סוכה כא:) ונראה על כיוצא בזה רמז הכתוב באומרו אַל תֹּאמַר אֲשַׁלְּמָה רָע (משלי כ, כב) כמו חנן הנזכר דתקע ליה אחרינא ויהביה ניהליה אלא אם בא לידך דבר כזה ולא הוה לך פלגא דזוזא אלא רק זוזא מכא ולא משתקיל לך תן אותו כולו להמבייש ואל תאמר אשלמה לתקוע לו פעם שנית כדי שאתן לו הזוזא ולא אתן לו פלגא בחנם. ובזה פרשתי הפסוקים בקהלת מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע (קהלת ג, טז) והוא מובן. ומה שאמר לָא הֲוָה מִשְׁתָּקִיל לֵיהּ קצת קשה אם כן איך קבלו ממנו בזוזא שלם? ויש לומר דכל מטבע שנמחית מעט צורתו יקבלו אותו בתורת פרעון כי באמת מטבע מלך הוא אך אם יתן אותו לשלחני כדי ליקח ממנו בעבורו תרי פלגי זוזא טובים לא ירצה השולחני בכך.